הגנת הבעת דעה בתביעת לשון הרע

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

על פי ההגדרה הקבועה בסעיף 1 בחוק איסור לשון הרע, לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול להביא לאחת מהתוצאות הבאות: להשפיל אדם בעיני אחרים או להפוך אותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם, לבזות אדם בשל מעשיו, התנהגות או תכונות המיוחסות לו, לפגוע בפרנסה, או לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.

לשון הרע היא הפצה ופרסום דברים בעל פה או בכתב אשר משמעותם עלולה לפגוע באדם שאליו הם מיוחסים, והיא יכולה להיעשות גם דרך אמירות עקיפות, כמו הבעת דעה ומתיחת ביקורת והשוואת אדם למשהו או מישהו אחר באופן פוגעני.

ואולם קיימים מצבים רבים שבהם ניתן לטעון כי לא קיימת עילה לתביעת פיצויים בגין לשון הרע, כמו במקרים של אמת בפרסום ואמירה בתום לב. עם זאת, במקרים מסוימים תביעות בגין לשון הרע עשויות להיות פליליות שדינן מאסר, אזרחיות שדינן פיצויים כספיים גם ללא הוכחת נזק, וגם להוביל לצווי מניעה, איסור הפצה ופרסום, וכן פרסומם של תיקון או הסתייגות מהאמירה.

אחת ההגנות בתביעת לשון הרע היא הבעת דעה, במקרה זה תוכן הפרסום לא חייב להיות נכון כל עוד הוצג ונוסח כהבעת דעה בלבד ולא כעובדה. זאת מאחר שדעה לא נמדדת בערכים של אמת או שקר, אלא כגישה, עמדה או תפיסה של המביע אותה.

יסוד תום הלב בפרסום לשון הרע

סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע מונה רשימה של תתי סעיפים שבהם מפורטות נסיבות אשר בהתקיימן תהיה לנתבע הגנה מפני עוולת לשון הרע. המשותף לכל אותם סעיפים הוא תנאי היסוד הנדרש להתקיימותם והוא יסוד תום הלב. כלומר, כדי שתקום למפרסם הגנה על פי אחת מהחלופות המנויות בסעיף 15 נדרש להראות כי הפרסומים נעשו בתום לב.

סעיף 15 מגדיר מספר מצבים שבהם הבעת דעה לא נחשבת כלשון הרע, לרבות הבעת דעה על אדם בתפקיד ציבורי או על עניין ציבורי, מתיחת ביקורת על יצירת אמנות, הבעת דעה על פעולה פומבית, דעה הקשורה ליחסי ממונה כפוף, דעה כסאטירה או פרודיה, ודעה הקשורה להליכים משפטיים. במקרים רבים נמתח גבול דק בין הבעת דעה לפרסום לשון הרע, לכן כל מקרה המגיע לבית המשפט נבדק לגופו, והשאלה האם פרסום מסוים מהווה לשון הרע כלפי נפגע היא שאלה אשר נבחנת בהתאם לסטנדרט האובייקטיבי של האדם הסביר.

פרסום אמת או שקר בהבעת דעה

היותו של הפרסום אמת או שקר אינו מעלה ואינו מוריד ביחס לקביעה כי מדובר בלשון הרע. כך, יתכן כי פרסום יכיל עובדות שהן אמת ועדיין יענה על הגדרת לשון הרע על פי החוק. במקרה זה יכול המפרסם לטעון הגנת אמת דיברתי או אחת ההגנות האחרות הקבועות בחוק, אך שאלה זו תיבחן רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שייקבע כי הפרסום אכן מהווה לשון הרע.

זאת ועוד, לצורך הקביעה כי פרסום מהווה לשון הרע אין הכרח כי הפרסום יביא לפגיעה וודאית בשמו הטוב של אדם כדי להקים את יסודות העוולה, ודי בכך שלאותו פרסום יש פוטנציאל להביא לפגיעה. בהתאם להגדרת החוק די בכך שהפרסום עלול להביא לאחת מהתוצאות המפורטות בסעיף 1 בחוק כדי שזה יחשב לשון הרע. ואף לא פעם נקבע בפסיקה כי ייחוס עבירה פלילית לאדם או אף פרסומו של חשד לביצוע עבירה פלילית, מהווה לשון הרע כלפי הנפגע, באשר ייחוס כאמור די בו כדי לגרום לפוטנציאל הפגיעה.