תאונת פגע וברח - פיצויים

את מי תובעים במקרה של תאונת פגע וברח?

תביעה במקרה של פגע וברח תוגש נגד קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. בתאונת "פגע וברח" בה היה מעורב הולך רגל, בה לא ידועה זהות הרכב הפוגע, וחב’ הביטוח מבטחתו, יינתן הפיצוי ע"י "קרנית" – שהינה קרן מיוחדת שהוקמה על פי חוק ע"מ לפצות נפגע הזכאי לפיצויים ואשר אין בידו לתבוע פיצויים מאת חברת ביטוח כלשהיא. 


דוגמא מהחיים


בפסק דין הגיש התובע, יליד 1973, תביעה לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, בתאונת דרכים בהיותו הולך רגל. התובע עתר לחייב את קרנית בנזקיו בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 בהיות התאונה תאונת פגע וברח וזהות הנהג הפוגע אינה ידועה.


בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת האירוע ונסיבותיו, חבותה לפיצוי התובע, הנזק הנטען והקשר הסיבתי ביניהם. מטעם התובע העידו התובע, רעייתו הגב’ עאיש עז, וכן הוגשו מסמכים.

להערכת פגימותיו של התובע תוצאת התאונה מונו שני מומחים: בתחום הפנימי, ותחום האורטופדי.

תאור המקרה

התובע מתגורר ביפו. בשעות הערב, יצא התובע מבית קרוב משפחה ביפו והלך, רגלית, לביתו. בדרכו הלך ברחוב שבטי ישראל, חצה את הרחובות מיכלאנג’לו ואלברט קיוסו (רחובות המצויים בניצב), וירד לכביש שברחוב שבטי ישראל על מנת לחצותו.

בעת הירידה לכביש, היה מופנה גבו של התובע לכיוון התנועה. רכב שנסע מכיוון יהודה הימית פגע באמצעות צידו הימני קדמי בתובע: "אני עוד לא חציתי, פתאום הוא פגע בי מצד שמאל." התובע לא ראה את הרכב הפוגע: "אני לא יכול לראות, אם אני עם הגב אליו.

התובע נפל ונהג הרכב המשיך בנסיעה וברח מהמקום. התובע לא הספיק לראות את סוג הרכב, מספרו או את תיאור הנהג
צוות של מד"א שהגיע למקום העבירו את התובע לחדר המיון ב"וולפסון" בחולון שם אובחן כי הוא סובל בעיקרו מחבלה ושבר בשוק שמאל, חבלה בקרסול שמאל וחבלה בבית החזה ובבטן.

לאחר פינוי התובע הגיעה ניידת משטרה למקום האירוע. זו דיווחה על קיומם של סימני זכוכית על הכביש ולא מצאה זכר לרכב המעורב בתאונה.

התובע נותח לקיבוע השבר ואושפז עקב התפתחות פצע זיהומי במקום בו נותח. התובע אושפז בשלישית עקב התפתחות נמק במקום הניתוח, נותח פלסטית להסרת הנמק ולהשתלת עור באזור קרסול רגל שמאל.

עובר לתאונה סבל התובע מבעיות רפואיות שעיקרן סכרת, אסטמה, יתר לחץ דם ועודף משקל ואף טופל תרופתית בגינן. בגין מצבו הרפואי נקבעה לו נכות זמנית בשיעור 75% .

התובע הינו נגר במקצועו. עובר לתאונה עבד התובע בנגריות שונות. 

לאחר התאונה, נקבעה נכותו הצמיתה של התובע במסגרת נכות כללית במל"ל בשיעור 67%, מיעוטן בקשר עם התאונה, ובגינן מקבל התובע קיצבת נכות כללית.

דיון, הכרעה ועיקרי נימוקים

דיני הראיות קובעים כי על התובע הנטל להראות ולשכנע במסגרת חובת ההוכחה ונטל הראיה והשיכנוע, כי אירוע התאונה התרחש בנסיבות הנטענות על ידו, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". בענייננו שאלה ראשונה בה יש להכריע היא נסיבותיו של האירוע.

שאלת האירוע: היה או לא היה?

"בכתב התביעה, בתצהירו, בהודעתו במשטרה ובחקירתו הנגדית חוזר התובע על גרסתו לפיה בעת שהלך בגפו נפגע מרכב בתאונת פגע וברח. הנתבעת טוענת כי אין ליתן אמון בגרסתו, ומבססת עיקר טענותיה על שלושה אדנים: סתירות בשאלת מיקום האירוע, הרישום "רוכב אופנוע" בדו"ח מד"א ורישום רופא במסמך רפואי לפיו נפגע מאוטובוס. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי גרסתו של התובע ונסיבות האירוע הוכחו במאזן ההסתברויות הנדרש וכי יש לדחות את טענות הנתבעת, כפי שיבואר להלן.


עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, ולפיכך נבחנת היא בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. לאחר שבחנתי את עדות התובע בזהירות, ולאור יתר הראיות המצויות בפני, לרבות עדות חוקר הנתבעת, דו"ח הפעולה המשטרתי, דו"ח מד"א והמסמכים הרפואיים, מצאתי טעם אמיתי להסתמך ולקבל את עדותו באשר לאירוע, מיקומו ונסיבותיו. לאחר שבחנתי את גרסתו של התובע שבתצהירו, בעדותו בפני ובהודעתו במשטרה (נ/2), שוכנעתי לקבל את גרסתו לפיה נפגע בתאונת פגע וברח עת הלך בגפו לביתו: גרסת הליבה חד היא בעדותו ובהודעתו במשטרה (נ/2) ונתמכות כאמור מראיות נוספות. "

ההיבט הרפואי

בית המשפט לאחר שבחן את חוות הדעת הרפואיות מטעם מומחי בית המשפט ותשובות ההבהרה, שוכנע לקבל ולאמץ את הערכותיהם של המומחים ולקבוע את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 21.23% (משוקלל ומעוגל).

השפעת הנכות הרפואית על כושרו הכללי והתעסוקתי של התובע

תאונת הדרכים נשוא תובענה זו ארעה עת היה התובע בן 29 שנים. מנתוניו של התובע עובר לתאונה נמצאנו למדים כי התובע נגר במקצועו, עבד בעבר בנגריות שונות  ואף עסק בנגרות במסגרת תקופת מאסרו. התובע העיד כי אף עסק בנהיגת משאית. התובע ריצה שני עונשי מאסר, מהאחרון שוחרר ב- 19.8.01. מיום השיחרור מהמאסר ועד ליום האירוע לא עבד, לטענתו חיפש עבודה ולא מצא: 

נכותו של התובע תוצאת התאונה מורכבת משני ראשים: הראשון הוא הנכות שנקבעה לו בגין השפעת עליית ערכי הסוכר בסמוך לאחר התאונה והיא בגובה 2.75%. השני הוא הנכות שנקבעה לו בתחום האורטופדי. יוזכר, כי הנכות האורטופדית הינה בשיעור 20%, בגין תקנה הדנה בשיתוק חלקי בצורה קשה של העצב הטיביאלי בגפה תחתונה, מתוכם 10% בקשר עם התאונה. כמו כן נקבעו לתובע 10% בגין צלקות.

ולדיון בראשי הנזק

הפסד שכר לעבר 

בנתונים האמורים בית המשפט העריך את הפסד שכרו לעבר, בסכום כולל של 36,600 ₪, נכון להיום.



הפסד שכר לעתיד

בית המשפט לאחר שבחן את טענות הצדדים, חומר הראיות בתיק, עדותו של התובע ורעייתו לרבות הירידה בפועל בשכרו, מצבו הרפואי עובר לתאונה ונכותו הכללית במל"ל, יחד עם האמור בחוות דעת המומחים, שוכנע לשום את הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע לעתיד, בשים לב לכך שהגריעה מכושרו תוצאת התאונה הינה אורטופדית כעיקר, בסכום גלובאלי של 115,000 ₪.

עזרת צד ג’

בית המשפט, לאחר שבחן את טענות הצדדים, בשים לב לתקופות אישפוזו של התובע, תקופת אי כושר מלא ונכותו הצמיתה, עדות התובע ועדות רעייתו בקשר עם תיפקודו המוגבל של התובע בתקופת אי הכושר בעיקר והיזקקותו בתקופה זו לכסא גלגלים ולקביים, ובשים לב למצבו הרפואי שאינו קשור לתאונה, זיכה את התובע בגין עזרת הזולת לתקופת האירוע, תקופת אי הכושר המלא וסמוך לאחריו בסך של 9,000 ₪. התובע לא הוכיח זכאות לעזרת הזולת בכלל או לעזרת בני משפחה החורגת מעזרה רגילה מעבר לאמור לעיל.


הוצאות רפואיות והוצאות לנסיעות

בית המשפט, לאחר שבחן את טענות הצדדים, צרופותיו של התובע לתצהירו, האמור בחוות דעת המומחים הרפואיים ובשים לב לצורך בניתוח עתידי, מצא לשום את נזקיו של התובע בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסך של 7,000 ₪.

כאב וסבל 

התובע בסיכומיו עותר לפיצוי על בסיס 30% נכות ו- 17 ימי אישפוז, סך של 55,928 ₪. הנתבעת בסיכומיה מחשבת הפיצוי ע"ב נכות בשיעור 21.23% ו- 17 ימי אישפוז, סך של 44,748 ₪. בהתאם לאמור בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, תפצה הנתבעת את התובע בראש נזק זה ע"ב נכות רפואית בשיעור 21.23% ו- 17 ימי אישפוז, סך של 45,136 ₪, נכון להיום.

ניכויים 

בהתאם להלכת פרלה עמר, יש להסתמך על הקביעות הרפואיות של בית המשפט על מנת לקבוע את היחס בינן לבין שיעור הנכות הכללית, תוצאה אותה יש להכפיל בסכום התגמולים המשתלמים על ידי המוסד. בענייננו, יחושב הניכוי על פי היחס שבין הנכות שנקבעה לתובע כאן ובין נכותו הכללית במכפלת תגמולי המל"ל ששולמו לתובע מהם ינוכו תחילה תגמולים ששולמו ללא קשר לתאונה, ובסך הכל 176,357 ₪.

ויוער: סכום ניכוי זה נמוך אף מסכום הניכוי לו עותר התובע, ולא בכדי. התובע אמנם עורך חישוב דומה, אך מתבסס בחישוביו על נכות רפואית משוקללת בשיעור 29.98%, תוך שהוא מתעלם מהעובדה כי ד"ר טאובר ייחס מחצית מהנכות בגין הפגימה ברגלו השמאלית של התובע למחלה יסודית ואך מחציתה השנייה הינה תוצאת התאונה. כאמור, נקבעה לתובע נכות רפואית משוקללת תוצאת התאונה בשיעור של 21.23%, והיא הנתון הנכון והמתאים לחישוב הניכוי בהתאם להלכת פרלה עמר.

לסיכום 

הנתבעת פיצתה את התובע בסך של 212,736 ₪, מהן ינוכו תגמולי מל"ל בסך של 176,357 ₪, ובסך הכל 36,379 ₪. לסכום יתווספו הוצאות המשפט של התובע ושכר טרחת עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כדין.