הדיירים תבעו את ועד הבית בעילת לשון הרע

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 3.0 מתוך 5

דיירים בבניין משותף בראשון לציון הגישו תביעה לפיצויים בסך של 300,000 שקלים, מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע נגד חברת ועד הבית של הבניין, בטענה כי היא פרסמה נגדם פרסומים שונים שהיה בהם כדי הסתה ופגיעה בשמם הטוב. בית משפט השלום בראשון לציון נדרש להכריע האם יש בפרסומים הפרה של הוראות חוק איסור לשון הרע.

חברת הוועד האשימה את התובע בהשתלטות על רכוש משותף

לטענת התובעים, הנתבעת המכהנת כחברת ועד הבית תלתה מודעות בלוח המודעות של הבניין ובמעלית והניחה מכתבים בתיבות הדואר של השכנים, כאשר באותם פרסומים נעשה שימוש בביטויים כמו: "גנבים", "נבלה", "ערבי צורר יהודים", "הערבי הקנאי" וביטויים פוגעניים נוספים.

כתב התביעה התייחס לארבעה פרסומים נטענים בכתב, ולאמרות שנאמרו על ידי הנתבעת בעל פה במקרים שונים. התובע טען כי הנתבעת תלתה על לוח המודעות של הבניין הודעה בדבר השתלטותם על המחסנים, מחיקת סימונים חדשים בחנייה ודרישה להשבת אביזרי השקיה, שלכאורה גנבו מהגינה המשותפת.

עוד טענו כי במהלך אסיפת דיירים הם כונו על ידי הנתבעת בכינויים שונים אשר יש בהם כדי הסתה ופגיעה בשמם הטוב, ואף נאמר כי "האדם אשר הורס את איכות החיים בבניין, הוא ולא אחר מאשר הערבי הקנאי".

התביעה הוגשה נגד הנתבעת מתוך רצון להתנכל ולהטריד אותה

הנתבעת טענה כי הפרסומים המיוחסים לה, לא נכתבו ולא פורסמו על ידה, לפיכך התביעה הוגשה כנגד מי שאינו בעל הדין הראוי ודינה להידחות. עוד ציינה כי התביעה הוגשה מתוך מטרה לפגוע בה וכניסיון למנוע את פעילותה כחברת ועד הבית, על רקע מחלוקות הקיימות בין הדיירים לעניין ניצול ושימוש ברכוש המשותף ובשל היתרי בנייה אשר ניתנו לה באופן אישי.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועדויות השכנים, הגיע בית המשפט למסקנה כי מערכת היחסים שבין הצדדים עכורה ומורכבת, ואף התרשם כי הנתבעת אינה מכהנת באופן בלעדי בוועד הבית והעובדה שהתובעים מצאו לנכון להגיש את התביעה ביחס לכלל הפרסומים, רק נגדה מעוררת כשלעצמה חוסר נוחות. על פי חומר הראיות קבע כי בעלה של הנתבעת הוא זה שכתב את המכתבים והמודעות, אולם הנתבעת פרסמה אותן על הלוח וחילקה את המכתבים ליתר השכנים.

הנתבעת השתמשה בביטויים פוגעניים המהווים לשון הרע

בית המשפט ציין כי לוועד הבית קיימת חובה לדווח ולעדכן את הדיירים בדבר החלטותיו או פעולות שנעשו על ידו, לרבות הזכויות והשימוש בחניות, במחסנים, או בגג הבית המשותף, ולא כל מחלוקת בין הדיירים מהווה לשון הרע. על כן דחה את הטענות בדבר תוכן המכתבים שנשלחו לשכנים ותוכן המודעות שנתלו בשטח הבניין.

עם זאת קבע כי השימוש במונחים: צורר יהודים, אדם אשר עיניו יוצאות מקנאה, נבלה, וייחוס פעולות של גניבה וגזל, אינן אלא בגדר הוצאת לשון הרע, לפיכך קבע כי דין התביעה להתקבל בחלקה וחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצויים בגין לשון הרע בסך של 15,000 שקלים.

ת"א 9673-02-10