פיצוי ללא הוכחת נזק בתביעת לשון הרע, באילו מקרים?

דרגו את המאמר

התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

אדם ששמו הטוב נפגע כתוצאה מפרסום לשון הרע, או שנגרמה לו עגמת נפש, נזק ממוני או לא ממוני, עקב הוצאת דיבה, יכול להגיש תביעה ולתבוע פיצויים בגין לשון הרע עד לסכום של 50,000 שקלים גם ללא הוכחת נזק. אם הוכח כי הפרסום נעשה בכוונה לפגוע בו, סכום הפיצויים יכול להגיע עד 100,000 שקלים.

סעיף 7א לחוק לשון הרע קובע כי כאשר אדם הורשע בעבירה של פרסום לשון הרע והוצאת דיבה, רשאי בית המשפט לחייב את המפרסם לשלם לנפגע פיצויים בסך של עד 50,000 שקלים ללא הוכחת נזק. חיוב בתשלום פיצויים לפי סעיף זה, הוא כפסק דין של בית המשפט, שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו.

פיצוי של 100,000 שקלים ללא הוכחת נזק

במשפט עוולה אזרחית בגין לשון הרע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצויים בסך של עד 50,000 שקלים ללא הוכחת נזק. במשפט עוולה אזרחית, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כלומר עד 100,000 שקלים ללא הוכחת נזק. עם זאת, התובע לא יהיה זכאי לתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת.

ואולם, לפני שהנפגע פונה לבית משפט כדי להגיש תביעה בעילת לשון הרע, עליו לעמוד במספר תנאים על פי חוק לשון הרע כדי להיות זכאי לקבל פיצויים. בשלב ראשון, יש לברר האם מדובר בפרסום אשר הגיע לאדם נוסף מלבד מי שכלפיו הופנו הדברים במסגרת ההליך האזרחי, או לפחות לשני אנשים נוספים בהליך הפלילי.

בשלב הבא, יש לבדוק האם הפרסום עונה על הגדרת לשון הרע, כלומר, האם הוא משפיל, פוגע או מבזה את האדם שכלפיו הופנו הדברים באופן המקים עילת תביעה, וכן, האם הוא עלול להשפיל בעיני הבריות או להפוך למטרה לשנאה, בשל מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית, ועקב כך הוא עלול להיפגע במישור החברתי, התעסוקתי או האישי.

מבחן אובייקטיבי למשמעות הפרסום

במקרה שהתשובה לשני המבחנים הראשונים חיובית, רשאי הנפגע להגיש תביעה נגד המפרסם. לאחר שהוגשה תביעה, בוחן בית המשפט באמצעות מבחן אובייקטיבי את משמעות הפרסום, ומברר האם האדם הסביר היה רואה בו כדבר פוגעני שנועד להשפיל או לבזות. לפיכך, אין משקל לכוונת תחילה של המפרסם והאם במעשיו התכוון לפגוע, אלא האם האדם שאליו הופנו הדברים אכן נפגע וכתוצאה מכך נגרם נזק ממוני או לא ממוני.

בית המשפט בוחן גם אם עומדות למפרסם ההגנות המנויות בחוק לשון הרע. כגון: הגנת אמת בפרסום, עניין ציבורי, תום לב או זוטי דברים. כך למשל, אם הפרסום שיש בו לשון הרע כולל פרטים שחשוב שיגיעו לאוזני הציבור, או אם נעשה בחוסר ידיעה על הנפגע או על נסיבות שבגינן ייפגע, ייתכן ותעמוד למפרסם הגנת לשון הרע ולא ניתן יהיה לחייבו בתשלום פיצויים.

בנוסף, החוק מונה רשימה של פרסומים מוגנים שלמרות שקיים בהם פוטנציאל לפגיעה בשמו הטוב של האדם, הם לא ייחשבו כלשון הרע, כגון: פרסומים בעת דיון משפטי על ידי שופטים או בעלי הדין ועורכי דינם הנחשבים פרסומים מותרים ואינם מהווים עילה להגשת תביעה.