רשלנות רפואית בניתוח
לצערנו, חלק גדול מתביעות רשלנות רפואית המוגש לבתי המשפט בישראל הן בגין רשלנות בביצוע ניתוח או טיפול פולשני אחר. לאחרונה אנו עדים לכתבות רבות בעיתונות בדבר תביעות פיצויים של מליוני שקלים בגין רשלנות רפואית לאחר ניתוח.
סוגי ניתוחים לדוגמא
ניתוחי אף, ניתוחי חזה, ניתוח קיסרי, ניתוח בעמוד שידרה, ניתוחי פה ולסת, ניתוחי עיניים, צינתור, ניתוחי לב פתוח, ריאות, אשכים, עמוד שדרה, חוליות הצוואר, ניתוחי הסרת נגעים סרטניים, ניתוחי מרפק, ניתוח כף יד, ניתוח קיסרי, סכרת נעורים, עובר, ניתוח פלסטי, ניתוח קרסול, רחם ועוד.
סוגיית הסכמה מדעת
בשלב ראשון, נדרשת הסכמת החולה לסוג הטיפול. כדי שמטופל יוכל לתת הסכמתו לטיפול המוצע לו, יש לספק לו מידע הולם על מצבו, מהות הטיפול, הסיכויים והסיכונים הטמונים בו והאלטרנטיבות הטיפוליות הקיימות.
חשוב לדעת כי חתימת התובע על טופס ההסכמה להרדמה ולניתוח, אינה ראיה ודאית לכך שאמנם ניתנה הסכמה מדעת, אלא אם חתימתו לוותה במתן הסבר מפורט על ידי הרופא המנתח.
בתביעה בעילה של אי הסכמה מדעת, על המטופל להוכיח כי אילו היה מקבל את המידע המלא היה נמנע מן הטיפול, אם יצליח התובע להוכיח זאת יזכה בפיצוי. הקשר הסיבתי הנדרש בסוגיית ההסכמה מדעת הוא הקשר בין אי גילוי המידע המלא ואי קבלת ההסכמה מדעת, לבין ההחלטה על הסכמה לטיפול.
חובת הזהירות של הרופא לחולה - הפרת חובת הזהירות
השאלה אם הופרה חובת זהירות בנזיקין שחב נתבע כלפי תובע נועדה ליישם נורמה משפטית לנסיבות מקרה ספציפי. בתחום הרשלנות הרפואית, נתגבשו במהלך השנים כללי משנה לבחינת שאלה זו, הנגזרים מאופיו המיוחד של המקצוע, ממערכת היחסים בין המטפל למטופל, ומשיקולים של מדיניות חברתית ראויה ואיזון נאות של אינטרסים מתנגשים.
כללים אלו נועדו לאזן, מצד אחד בין עניינו של החולה המטופל לקבל את הטיפול הטוב והזהיר ביותר, בהיותו נתון באופן מלא בשליטת רופאיו ומצד שני, נועדו הכללים לאפשר פעילות מקצועית תקינה ושוטפת של הרופאים ולהגן על שיקול דעתם המקצועית, למנוע יצירת "רפואה דפנסיבית" אשר תמנע יוזמה מקצועית בביצוע טיפולים שיש בהם יסוד של חידוש והעזה, ולהותיר כר פעולה מקצועי נרחב מספיק, אשר יבטיח סיכוי להתפתחותה של הרפואה ואמצעי הטיפול המכוונים בסופם, לקדם את טובתו של החולה ורווחתו.
אימתי יפר רופא חובת הזהירות כלפי החולה?
על רקע שיקולים אלה, התגבשו כללי המשנה הבאים, המנחים בשאלה אימתי יפר רופא חובת הזהירות כלפי החולה:
-
נדרשת מרופא רמת זהירות ומיומנות שבעל מקצוע סביר מסוגו היה נדרש לה. החמרת מבחן המיומנות עלול לא רק לגרום עוול לבעל המקצוע אלא גם להביא בעקבותיו לרפואה מתגוננת אשר תכבול את ידיו של הרופא וסופה שתגרום נזק לפציינט.
-
בהמשך לאותו קו, יש להבחין בין אירוע שמקורו בחוסר זהירות או ברשלנות לבין אירוע שעיקרו בתקלה שאין בינה לבין רשלנות דבר.
לא כל טעות מהווה בהכרח רשלנות, ובעניין זה כבר נקבע כי:-
כל רופא עשוי לטעות אך לא כל טעות מהווה רשלנות. אי הצלחתו של ניתוח או נזק שנגרם בעטיו אינם, כשלעצמם, מקימים חזקה או מסקנה של רשלנות רפואית –
יוצר הסיכון אינו חייב אפוא, לנקוט בכל אמצעי הזהירות הקיימים על-מנת למנוע את הנזק הצפוי. עליו לפעול בכל אותם האמצעים הסבירים במועד ובנסיבות הפגיעה, ובאותה הזהירות הראויה למניעת הנזק בר-הצפייה בעטיו של הסיכון.
התהליך הטיפולי הכולל בתובע, שממנו נגזרת חובת הזהירות של הנתבעים, כוללת אפוא בחובה את שלבי האבחון, ההחלטה על דרך הטיפול והטיפול עצמו.
כאמור באשר להתרשלות – יש לבחון האם הרופאים נקטו בפעולות העולות בקנה אחד עם רמת הזהירות הסבירה הנדרשת מרופא ממוצע באותן נסיבות.
" אמת המידה לבחינת הרשלנות תהיה זו של הרופא הסביר בנסיבות המקרה. החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת, היינו, על הרופא לבסס החלטותיו על הידע העדכני הנתמך בספרות מקצועית, בידע קודם והכל-בהתאם לנורמות המקובלות באותה עת בעולם הרפואה".
אכן, אין מחלוקת כי רופא חב חובת זהירות כלפי המטופל וכי מתקיימים ביניהם יחסי שכנות מיוחדים. ברם, יחסים אלה הם משתנים ודינמיים הלובשים ופושטים צורה תדיר, על-פי קריטריונים שונים אשר חלקם נדון בפסיקה.
לא די בהתנהגות של הרופא על פי העובדות שלפניו. לעתים נדרשת ממנו התנהגות אקטיבית, דהיינו לדרוש ולחקור, כדי לקבל את תמונת מצבו של החולה במלואה.
משום כך, אין הרופא יוצא ידי חובתו בכך בלבד שהוא מקבל את ההחלטה, ההולמת את הממצאים הגלויים, אלא שומה עליו לפעול בשקידה ראויה ובמאמץ סביר, על מנת שהממצאים הללו אכן יובאו לידיעתו, שאם לא כן כל החלטה, המתבססת על ממצאים חסרים, תהא לוקה בחסר אף היא, ואין כל משמעות לכך שנאמר, שהרופא המליץ על הטיפול, שהלם את הממצאים שהיו לפניו. אין אנו שואלים את עצמנו רק מה צפה הרופא במצב נתון מסוים אלא גם מה צריך היה לצפות ומה יכול היה לצפות נוכח התפתחות הדברים.
לסיכום,השאלות אשר יעמדו להכרעה בבית המשפט הן, האם עמד הרופא בדרישות הרפואיות לביצוע הניתוח או שהיתה התרשלות מצדו בביצוע הניתוח, במעקב לאחר הניתוח ובדרך טיפולו במהלך כל התקופה. אם המענה לשאלה חיובי, מתחייבת השאלה האם קיים קשר סיבתי בין הטיפול הרשלני למצב הרפואי של החולה, לאור מצבו עובר לניתוח נושא התביעה, ועוד מתחיבת השאלה, אם היה הרופא נוהג באופן אחר ולא כפי שעשה בפועל- האם היתה תוצאת הניתוח שונה.
דוגמאות מהחיים:
רשלנות רפואית במהלך הרדמה לפני ניתוח סינוסים הותירה את תושבת ב"ש בת 34 נכה לצמיתות
פורסם ב - nrg מעריב מתן צורי
יצאה מניתוח הסינוסים עם נזק מוחי: סניף בית החולים "אסותא" בבאר שבע ישלם פיצויים בגובה 686 אלף שקל לתושבת העיר, בת 34, לאחר שבמהלכו של ניתוח בסינוסים נוצר סיבוך בהרדמה, שהוביל לדום לב ולאחר מכן לנזק מוחי. בעקבות המקרה מוגדרת התובעת כבעלת 50% נכות.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק כי בית החולים ישלם בנוסף, גם הוצאות משפט בגובה 21 אלף שקל ועוד 100 אלף שקל שכר טרחה לעו"ד .
מפסק הדין עולה כי בשנת 1997 הגיעה האישה למרכז הרפואי "אסותא" בבאר שבע כדי לעבור ניתוח בטיפול בסינוסיטיס ממנו סבלה באופן כרוני. במהלך ההרדמה לקראת הניתוח בוצעו מספר פעולות רשלניות ודקות ספורות לאחר שהניתוח התחיל, לקתה המטופלת בפרפור חדרים בליבה , שהוביל לדום לב.
רשלנות הרגה את בעלי בניתוח מעקפים"
