תביעת לשון הרע של ועד הבית נגד שכן שקילל בזמן אסיפת דיירים

דרגו את המאמר

ראש ועד בית משותף ברמלה הגישה תביעת פיצויים בעוולת לשון הרע נגד אחד הדיירים, בטענה כי הוא השפיל אותה ופגע בשמה הטוב באסיפת דיירים, בכך שכינה אותה שקרנית, גנבת ומלשנית. בית משפט השלום בפתח תקווה נדרש להכריע האם מדובר בלשון הרע.

בתחילת חודש מאי 2013, התובעת כינסה את דיירי הבית, כדי להודיע על התפטרותה מהתפקיד. במהלך האסיפה, הנתבע החל להתלהם והאשים אותה בקולי קולות בטענה כי היא גנבה כספים מקופת הוועד, ולעיני יתר הדיירים עשה עצמו כמתקשר למשטרה כדי לדווח על גניבה.

הנתבע ואשתו קללו את התובעת והאשימו אותה בגניבה ובשקרים

עוד טענה כי הנתבע האשים אותה בכך שפנתה לעירייה בקשר לגדר שבנה בחצר והורתה לעירייה להרוס אותה, למרות שכלל לא עשתה זאת, ואף התקרב אליה כמעט עד כדי נגיעה, תוך כדי צעקות שהיא גנבת ומלשנית, וגם בת זוגו התקרבה אליה ונופפה בידיה על פניה תוך כדי גידופים וקללות.

בסופו של דבר התובעת נאלצה להפסיק את אסיפת הדיירים ואז הנתבע חטף מידיה את פרוטוקול הישיבה, קרע אותו לגזרים וצעק שהוא אוסר עליה לבוא לבניין. אמה של התובעת המתגוררת בבניין הסמוך, העידה כי בזמן אסיפת הדיירים היא היתה בחצר ביתה ושמעה צעקות מחרישות אוזניים, ושמעה את השכן צועק על בתה כי היא שקרנית, גנבת וגויה.

עדה נוספת המתגוררת מול הכניסה של הבית המשותף, הצהירה כי הנתבע צרח על התובעת ללא הפסקה והאשים אותה בגניבת כספים מקופת הוועד, ואז עשה את עצמו כמי שמתקשר למשטרה כדי לדווח עליה. כמו כן, שכנה נוספת תמכה בגרסה זו.

השכן טען כי התובעת השפילה אותו לנגד ילדיו

מנגד הנתבע הכחיש את המיוחס לו, וטען כי הוא מתגורר בדירתו כעשר שנים ומנהל יחסי שכנות טובים עם כל דיירי הבניין. עוד ציין כי לתובעת הפריעה גדר שבנה בצמוד לחלון ביתו, כדי למנוע פגיעה בתריסים בשל משחקי כדור של ילדי הבניין, אולם על פי דרישתה הוא מיד הסיר את הגדר.

לדברי הנתבע, כאשר התכנסו הדיירים, התובעת החלה לצעוק ולומר שאינה מוכנה לגדר, למרות שראתה שהיא כבר הוסרה, ובהמשך התפתחה מריבה בין כל הדיירים, במהלכה התובעת השתמשה בביטויי גנאי כגון: "מפגר" ו"מבוזה" לנוכח ילדיו ורעייתו.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, העדיף בית המשפט את גרסתה של התובעת שנתמכה בשלוש עדות. וקבע כי הביטויים שבהם השתמש הנתבע מהווים העלבות והכפשות ומטילים דופי ביושרה ומוסריותה של התובעת, הן בהיותה יושבת ראש ועד הבית והן בכבודה כאדם. בנוסף הנתבע ייחס לה מעשה גניבה שעולה כדי עבירה פלילית, ולכן דבריו הם בגדר לשון הרע.

עם זאת התובעת לא טענה כי נגרם לה נזק ממוני וכן מדובר באירוע אחד, על כן נקבע כי היא זכאית לתשלום פיצויים בגין לשון הרע בסך של 12,500 שקלים, בצירוף הוצאות משפט בסך של 2,500 שקלים.

תא"מ 17995-08-13