פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע, מה ההשלכות?

דרגו את המאמר

התקבלו 6 דירוגים בציון ממוצע: 3.8 מתוך 5

חוק איסור לשון הרע משקף את האיזון בין זכות היסוד לשם טוב, לזכות היסוד לחופש ביטוי, כאשר שתי זכויות אלה נגזרות מהערך החוקתי של כבוד האדם. החוק מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול להשפיל, לבזות או לפגוע באדם עקב מעשיו, אופיו, העדפותיו וכדומה, ואף מבחין מתי בוצע הפרסום בתום לב ומתי נועד לפגוע באדם שאליו יוחסו הדברים.

פרסום לשון הרע יכול להוות עוולה אזרחית ואף יכול להתגבש לכדי עבירה פלילית. עם זאת, כאשר יש אמת בפרסום, עניין ציבורי והוא נעשה בתום לב, מבלי ידיעה שהוא עלול לפגוע, או במסגרת ביקורת מותרת ולגיטימית, תעמוד למפרסם הגנה טובה, ואם אמירה כלשהי פגעה שלא בכוונה, היא אינה עולה בגדר לשון הרע ולא ניתן יהיה לדרוש מהמפרסם לשלם פיצויים בגין לשון הרע.

כפל פיצוי סטטוטורי עקב כוונה לפגוע

פרסום לשון הרע עלול לפגוע הרבה יותר כאשר למפרסם הייתה כוונה אמיתית לפגוע והפגיעה המכוונת הופכת את העוולה לחמורה יותר, לכן כאשר למפרסם הייתה כוונה לפגוע, יכול המתלונן לקבל כפל פיצוי סטטוטורי במסגרת תביעה אזרחית ואף לתבוע את המפרסם בגין ביצוע עבירה פלילית של פרסום לשון הרע.

סעיף 6 לחוק לשון הרע קובע עונש של עד שנת מאסר לאדם שמפרסם לשון הרע בכוונה לפגוע, כאשר הגיע הפרסום לשני בני אדם או יותר. סעיף 7 א' לחוק קובע כי ניתן לפסוק פיצוי בגין פרסום לשון הרע, גם בלא שהוכח נזק לנפגע, עד לסכום של 50,000 שקלים או עד 100,000 שקלים אם הוכחה כוונה לפגוע באמצעות הפרסום.

בבוא בית המשפט לפסוק פיצוי ראוי לנפגע מפרסום לשון הרע, נבחנים היקף הפרסום, עוצמת הפגיעה שבדברים, כוונת המפרסם לפגוע, אופיו של הנפגע, האם הוא איש ציבור או אדם פרטי ועד כמה הוא חושף עצמו מרצון לדברי לשון הרע, ועוד.

האם הפרסום נעשה בתום לב?

במשפט פלילי או אזרחי בגין לשון הרע תהיה זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב. סעיף 15(3) לחוק עוסק בהגנה על עניין אישי כשר של המפרסם, וקובע כי אם הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של המפרסם, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו עניין אישי כשר, תעמוד לזכותו של המפרסם הגנה טובה במשפט.

סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע העוסק בנטל להוכיח את קיומו או היעדרו של תום הלב של המפרסם. לתום הלב הנדרש במסגרת סעיף זה, יש מאפיינים ייחודיים הנובעים מהצורך לאזן בין האינטרס הציבורי שבקבלת מידע מהציבור על עבירות ומעשים פסולים לבין האינטרס שבשמירה על שמו הטוב של אדם.

כוונה לפגוע בנפגע וזדון מצדו של המפרסם ישללו בדרך כלל את קיומו של מרכיב תום הלב הנדרש במסגרת הגנות המנויות בחוק. כמו כן, מניעיו של המפרסם עשויים ללמד על תום לבו ועשיית הפרסום מתוך מניעים טהורים תהווה אינדיקציה לקיומו של תום לב, בעוד שעשיית הפרסום בזדון ומתוך מטרה לפגוע בנפגע יעידו על חוסר תום לב.