שיקולים בקביעת פיצויים בעקבות לשון הרע - ההיבטים השונים

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

סעיף 7(א) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק בגין עוולה אזרחית לפי החוק פיצויים לנפגע אשר לא יעלו על סך של 50,000 שקלים, וזאת ללא הוכחת נזק. במקרים בהם בית המשפט קובע כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע בנפגע, רשאי בית המשפט לחייב את הנפגע בסכום של עד 100,000 שקלים (ללא הוכחת נזק). בדומה לפיצויים נוספים במשפט הנזיקי, הפיצויים בגין לשון הרע נועדו על מנת להעמיד את הנפגע באותו מצב שבו היה נתון ללא פורסמו דברי לשון הרע כנגדו.

על פי הפסיקה, מטרתו של הפיצויי בגין לשון הרע הינה להשיג שלושה יעדים עיקריים: עידוד רוחו של הניזוק אשר נפגעה בגין לשון הרע, תיקון הנזק לשמו הטוב, ולמרק את זכותו לשם הטוב אשר נפגעה בגין לשון הרע.

      קראו עוד בתחום:

• לשון הרע, כיצד מגיע בית המשפט להכרעה?
• לשון הרע במהלך דיון משפטי, האם ייתכן?
• תביעה בגין פרסום לשון הרע בישיבת מועצה
• האם המכתבים ודרך הפצתם מהווים לשון הרע ופגיעה בפרטיות?

במסגרת פסק דין אשר ניתן בבית המשפט העליון נסקרו השיקולים העומדים מאחורי בית המשפט בבואו לפסוק פיצויים בעקבות הוצאת לשון הרע. שיקולים אלו נגזרים לצורך הערכת שיעור הפיצויים הראויים, לחומרה או לקולא.

ראשית, נותנים השופטים משקל לנזק אשר נגרם לתובע בגין הוצאת לשון הרע. כמו כן, קיימת חזקה כי נפגע לשון הרע איננו צריך להוכיח את הנזק אשר נגרם לו שכן שמו הטוב נפגע מעצם הפרסום. שיקול נוסף הינו מעשיהם של הצדדים לאחר הפרסום ואף במהלך הדיון המשפטי. התנהגות זו יכולה להגדיל או להקטין את הנזק לפי העניין.

שיקול נוסף העומד לנגד עיניהם של השופטים במקרים מסוג דא הינו השיקול החינוכי, ההרתעתי והעונשי. יש לשקול את התהנהגותו של המפרסם ואת כוונותיו. האם מדובר בהוצאת לשון הרע מתוך כוונת זדון, או שמא עסקינן בתום לב או רשלנות.

סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע מונה מספר סיבות אשר בכוחן להקל על נתבע בעניין זה – לדוגמא, היות הפרסום חזרה על דברים שנאמרו קודם לכן, בנקיטת צעדים לצמצום תפוצתו של הפרסום, בהיעדר כוונה לפגוע, היות המפרסם משוכנע באמיתות דבריו, קיום התנצלות, תיקון או הכחשה וכדומה.

שמו הטוב של אדם – אינטרס בעל היבט רכושי

ההלכה הפסוקה קובעת כי שמו הטוב של האדם הינו זכות אשר נמצאת בגדר אינטרס אישי ורכושי גם יחד. אי לכך, הפיצוי בגין פגיעה בשם הטוב מתחלק אפוא לשני מרכיבים עיקריים – ההיבט הרכושי (המביע את הפגיעה הכלכלית שנגרמה לניזוק בגין הוצאת לשון הרע) וההיבט האישי (המתמקד בעוגמת הנפש אשר נגרמה בגין הפרסום).

לדוגמא, סוכן מכירות אשר הוצאה לשון הרע כנגדו המציגה אותו כלא אמין וכ"מעכר", עלול לאבד לקוחות בעקבות כך. מדובר אפוא בהוצאת לשון הרע מבחינת ההיבט הרכושי, אך ייתכן והמפרסם איננו מוערך על ידי הנפגע ועל כן הפגיעה בהיבט האישי תהיה קטנה יותר. דוגמא הפוכה היא הוצאת לשון הרע בין אנשים אשר אינם מעורבים בענייני עסקים אך הפגיעה מהווה פגיעה של ממש ביחסיו של אחד עם אחרים. יחסים אלו אינם נאמדים בהיבט הכלכלי אלא בהיבט האישי.

לסיכום,

בבואו של בית המשפט לפסוק פיצויים בגין הוצאת לשון הרע, על השופטים להתייחס לשלושה גורמים, התובע, הנתבע ומהות הפרסום. כל אחד מאלו יכולה להוות שיקול לקולא או לחומרה בעת מתן פסק הדין. ככל שהפרסום נועד לפגוע בתובע, וככל שהדברים חמורים וקשים יותר ובעלי השפעה גדולה יותר, ככה יכול לגדול בהתאמה סכום הפיצויים.

לעומת זאת, לשון הרע אשר נעשית ברשלנות ולא בזדון, כאשר היקף הנחשפים אליה איננו גדול והפגיעה בתובע לא כה משמעותית, יכולה להביא לפסיקת פיצויים נמוכה. מיותר לציין כי כל מקרה נבדק לגופו ובאופן אמביוולנטי. אי לכך, מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום דיני לשון הרע בבואכם להתמודד עם סוגיה בתחום זה.