האם פרסום אודות הגשת תלונה במשטרה הוא הוצאת לשון הרע?

דרגו את המאמר

לשון הרע – פרסום הגשת תלונה במשטרה

כנגד אדם הוגשה תלונה במשטרה. יום לאחר הגשת התלונה, פורסם דבר הגשתה בארבעה מקומונים שונים. התלונה והכתבות ייחסו לאדם עבירות פליליות חמורות של מתן וקבלת שוחד, ועבירות נוספות. האם הגשת התלונה ופרסומה מהווים לשון הרע?

הנפגע טען כי הגשת התלונה ופרסום הכתבות היו לשון הרע כלפיו. לטענתו, עמיתו לעבודה, אשר עמד מאחורי הפרסום, חייב בפיצויים בגין פרסומים אלו. אי לכך, הוגשה על ידי האחרון תביעה כנגד העמית לעבודה בגין לשון הרע. התובע טען כי לא עומדות לנתבע הגנות תום הלב ואמת דיברתי. לדבריו, הנתבע הגיש את התלונה על מנת להכפיש את שמו, בחוסר תום לב, ותוך ניצול הגשת התלונה על מנת להוציא דיבתו בעיתונים שונים.

הנתבע טען כי דבר התלונה אשר הוגשה על ידו למשטרה הגיע לעיתונאים ממקורותיהם ולא באמצעותו. לדבריו, הוא לא היה אחראי לפרסום הכתבות ועל התובע להגיש את תביעתו כנגד עורכי העיתונים, הכתבים והמוציאים לאור. בית המשפט בחן את תוכן הדברים וקבע כי אכן מדובר בלשון הרע. הדברים אשר פורסמו כנגד התובע ייחסו לאחרון עבירות חמורות של שחיתות, שוחד, מרמה, זיוף וכדומה. אי לכך, נותרה השאלה – האם הנתבע אחראי על פרסום הכתבות, והאם פרסום אודות תלונה במשטרה מהווה לשון הרע.

האם הנתבע אחראי לפרסום?

ראשית, בית המשפט קבע כי הנתבע היה זה אשר עמד מאחורי פרסום הכתבות במקומונים. בית המשפט עמד על הסתירות הרבות בגרסאותיו ובעדותו של הנתבע לעניין זה, אשר "פגעו במהימנות גרסתו" וזאת משום ש"עדותו של הנתבע התאפיינה במגמתיות תוך שהוא לא נרתע, למעלה מפעם אחת, שלא לדבוק באמת כאשר זו סתרה את טענות ההגנה שנטענו על ידו".

      קראו עוד בתחום:

• לשון הרע באינטרנט, מה עושים וכיצד תובעים?
• שיקולים בקביעת פיצויים בעקבות לשון הרע - ההיבטים השונים
• פגיעה בשם הטוב, מהי?
• לשון הרע על המת, האמנם?

לדוגמא, כאשר נשאל הנתבע מדוע הפרסום באחד העיתונים התעכב כעשרה ימים לאחר הגשת התלונה במשטרה, ענה האחרון כי ייתכן והפרסום התעכב משום שהוא לא שיתף פעולה עם העיתונאים בשל הוראת המשטרה. הנתבע התראיין ו\או הגיב לפניות העיתונאים, חזר על טענותיו לגבי מעשיו של התובע, והעבירות אותן הוא מייחס לו, וצוטט ביחס לתלונה בכל המקומונים המדוברים. לסיכום, נקבע כי הנתבע הפיץ את התלונה בין המקומונים, או למצער, דבריו לעיתונאים כשלעצמם היוו לשון הרע כלפי התובע.

האם תום לב?

סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע קובע כי נתבע אשר פרסם לשון הרע יכול ליהנות מהגנות במקרים מסוימים. לדוגמא, החוק קובע כי הגשת תלונה במשטרה איננה מהווה לשון הרע, וזאת משום שאין למנוע מאזרחים להגיש תלונות במשטרה כאשר אלו חוששים מתביעות אזרחיות בגין הגשת התלונה.

סעיף 15(8) לחוק מעניק הגנה לנתבע אם הפרסום נעשה בתום לב בדרך הבאה - "הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה. ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה".

במילים אחרות, הסיפא של הוראת סעיף 15(8) נועדה על מנת לצמצם את ההגנה הנ"ל באופן בו פרסומי לשון הרע יהיו מוגנים מתביעות אזרחיות, כאשר הם מגובים בתלונה למשטרה.

בפסק דין זה נכתב כי הדברים יפים לעניינו. "אילו הנתבע היה מסתפק בהגשת התלונה למשטרה ולפרקליטות, ייתכן והוא הפרסום היה נהנה מהגנה", כתב השופט, "עם זאת, מדובר באדם אשר פרסם את תוכנה של התלונה ברבים, התראיין או הגיב לפניות העיתונאים תוך שהוא מפרסם את תוכן התלונה, ואף מוסיף עליה דברי פרשנות". אי לכך, נקבע כי הנתבע איננו יכול לחסות בצלה של הגנה זו. למעשה, נקבע כי הוא נושא באחריות לפרסום, לפי סעיף 11 לחוק, בהיותו "האדם שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו".