שימוש בפרטים אישיים באתר אינטרנט, האם לשון הרע?

דרגו את המאמר

האם שימוש בפרטים אישיים בפרסומת באינטרנט מהווה לשון הרע?

עורך דין שומר מצוות, נשוי ואב לארבעה ילדים, גילה כי שמו ופרטיו המזהים הופיעו בפרסומת לשירות היכרויות, המתנוססת באחד מאתרי האינטרנט הנפוצים בישראל. פרטיו של עורך הדין נלקחו ללא ידיעתו והסכמתו מאתר "דפי זהב". עורך הדין תבע את שירות ההיכרויות ואת אתר האינטרנט, בטענה כי השניים פגעו בשמו הטוב, בכבודו האישי והמקצועי ובמוניטין שלו, פגיעה שלדבריו גרמה לו ולמשפחתו עוגמת נפש, ועולה כדי הפרה של חוק איסור לשון הרע (1965).

בפרסומת המדוברת הוצגה דמות אלמונית, התרה אחר בן זוג בספר הטלפונים, תחת הכותרת "יש דרכים פשוטות יותר למצוא אהבה". הדמות האלמונית הקיפה שמות שונים בעיגול, כדרך לסמן כי אלו מועמדים פוטנציאליים לקשר זוגי. אחד מאותם מועמדים היה התובע, אשר שמו ופרטיו הוצגו לפרק זמן קצר.

הפרסומת לא התרכזה בתובע, אלא במועמד אחר שנמצא מתאים על ידי הדמות, ושמו סומן בלבבות. הנתבעים טוענים כי היות ויש לפרש את הוראותיו של חוק לשון הרע על פי נקודת מבטו של האדם הסביר, אין בפרסומת משום לשון הרע, שכן כל אדם סביר מבין כי זוהי פרסומת הומוריסטית הרומזת כי מוטב לחפש קשר באתר הכרויות ולא בספר טלפונים, ואותם מועמדים פוטנציאליים שהדמות בחרה אינם "מחפשים אהבה". יצוין כי לאחר שהבחין בפרסומת התובע פנה לאתר ההיכרויות, והאחרון הסיר את הפרסומת מן האינטרנט עוד באותו יום.

מהי משמעותה הסבירה של הפרסומת?

בחינתה של עוולת לשון הרע מורכבת משלושה שלבים. בשלב הראשון יש לבחון את משמעותו הסבירה של הביטוי, ולבחון האם משמעות זו מהווה השפלה בעיני האדם הסביר. בעניין זה נשללה טענת הנתבעות, לפיה מהפרסומת עולה התמונה כי הדמות האלמונית מחפשת אהבה, אולם המועמדים אותם בחרה אינם מחפשים אהבה.

התבוננות ספונטנית על ידי הגולש הסביר, אשר לא מקדיש זמן רב לניתוח הפרסומת, תביא אותו למסקנה כי הפרסומת עוסקת ב"מחפשי אהבה". במכלול השיקולים יש לשים לב, כי הפרסומת לא הופיעה באתר ההיכרויות עצמו, אלא באתר תוכן נפוץ, כך שהגולש הסביר במקרה זה איננו דווקא מי שבחר להיכנס לאתר ההיכרויות לצורך חיפוש בן זוג. לכן, יש סיבה להאמין כי אותו גולש אינו מרוכז בדקויות הפרסומת, ונדמה לו כי שם התובע כנלווה לפרסומת ול"חיפוש אהבה".

האם רמיזה כי אדם "מחפש אהבה" מקימה חבות בגין לשון הרע?

בשלב השני, יש לברר האם משמעותו של הביטוי מקימה חבות בגין עוולת לשון הרע. במאזן השיקולים יש לקחת בחשבון את זהותו של הנפגע מן הביטוי, ולבחון האם מדובר בדמות ציבורית או באדם פרטי. בענייננו, מדובר בעורך דין ובעל משפחה, מהמגזר הדתי. יש לבחון את האיזון שבין פרסום שמו ללא הסכמתו, אל מול השימוש שעושות הנתבעות לצורך פרסום האתר שלהן.

בעניין זה נפסק כי על זכותן של הנתבעות לפרסום האתר שלהן לסגת מפני זכותו לשם טוב של התובע. נקבע כי הנתבעים לא נקטו במידת הזהירות הנדרשת בעת פרסום פרטיו של אדם באינטרנט, וכי ניתן היה לפרסם את אתר ההיכרויות מבלי לפגוע בזכויותיו של התובע, ועל כן אין כל הצדקה לפרסום הפוגעני שנעשה.

הגנות אמת בפרסום ותום לב

בשלב השלישי יש לבחון האם קמה לנתבע הגנה מכוח סעיפים 13-15 לחוק לשון הרע, העוסקים באמת בפרסום ובתום לב. בעניין זה נפסק כי לא עומדת לנתבעות הגנה, והפרסומת גרמה לתובע עוול ונזק, העולים כדי עוולת לשון הרע. בקביעת הפיצוי בגין לשון הרע יש להתחשב בהיקף הפגיעה, במעמד הניזוק, בהשפלה שסבל, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד.

כמו כן, יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת הפגיעה ובהתנהגות הצדדים. לעניין התנהגות הצדדים והיקף הפרסום, אין חולק כי הנתבעות הפסיקו את הפרסום מיד כאשר פנה אליהן התובע, ואף התנצלו בפניו. אולם, מאחר והפרסום נעשה באתר אינטרנט מאוד נפוץ, נחשפו אליו אנשים רבים לפני שהורד. על כן נפסק כי הנתבעות יפצו את התובע בסך של 12,000 שקלים.