פיצויים בגין לשון הרע

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 4.5 מתוך 5

כיצד קובע בית המשפט פיצויים בגין לשון הרע?

לאחר שקבע בית המשפט כי הנתבעים פרסמו כנגד התובעת פרסום שיש בו משום לשון הרע, ולא עומדות להם ההגנות שבפרק ג’ לחוק, יעבור לדון בשאלת הפיצוי המגיע לתובעת בגין לשון הרע.

במשפטים רבים בשל לשון הרע נהוג לפצל את הדיון בשאלת החבות ובשאלת הנזק, לאור האמור בסעיף 22 (2) לחוק. עפ"י האמור בסעיף 22 (2), אין להביא במשפט אזרחי בשל לשון הרע ראיות או לחקור בדבר שמו הרע של התובע או בדבר אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו הקדומים, ככל שאלה אינם נוגעים במישרין ללשון הרע, אלא אם הוחלט קודם שהנתבע חייב בפיצויים ביהמ"ש התיר את הבאת הראיות או החקירה לצורך החלטה בדבר שיעורם. הפועל היוצא מסעיף זה הוא שהדיון בתביעה בשל לשון הרע מתפצל כך שתחילה נדונה שאלת החבות, ורק בשלב שני אם נקבעת חבות, נדונה שאלת גובה הפיצויים.

ההגיון והתכלית שביסוד הוראת סעיף 22 לחוק נובעים מן הרצון למנוע חיטוט בעברו של התובע או של הקובל, העלול להביא לפגיעה בשמו הטוב, כשחיטוט כזה עלול להיות מיותר, אם תדחה תובענת התובע בשל העדר חבות מטעם הנתבע או אם יזוכה הנאשם. ואולם, נראה כי לא בכל מקרה יפוצל הדיון, ואם אין הנתבע מבקש להביא ראיות כאמור לעיל, אין צורך בפיצולו, והדבר נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש.

לאלו סעדים זכאי התובע אשר נפגע מלשון הרע?

נפגע מלשון הרע, המגיש תביעה אזרחית בגין העוולה שבוצעה כלפיו, יהיה זכאי לסעדים ממוניים ולא ממוניים. סעיף 7 לחוק מחיל על עוולת פרסום לשון הרע את הוראות פקודת הנזיקין, הקובעות אילו סעדים יעמדו לנפגע מעוולה. כמו כן בסעיף 9 לחוק ישנם סעדים נוספים הייחודיים לעוולה, כמו סעד של פרסום תיקון, פרסום הכחשה וכיו"ב.

נכון לתיקון תשנ"ט- 1998 לחוק, הוסף סעיף 7 א’ הקובע כי בתביעה אזרחית בלשון הרע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק, ואם יוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי ביהמ"ש לחייב את הנתבע לשלם עד 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק. 

הפסיקה נאמר כי חומרתה של עוולת לשון הרע רבה היא מאוד, והנזקים העלולים להגרם בעקבותיה עלולים להיות כבדים ומרחיקי לכת עד אשר פעמים שכל סכום שבעולם אשר יפסק כפיצויים לצד הנפגע לא יהיה בו כדי לשפותו וכדי להשוות את מצבו לזה שהיה קודם..

הפיצויים אשר אותם מוסמך בית המשפט לפסוק למי שנפגע מעוולת לשון הרע מגמתם כפולה:

• ראשית – ליתן סיפוק לנפגע – הן על ידי שיוכל לדעת כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה בכך שפגעו ללא הצדקה בשמו הטוב, והן על ידי שסכום הפיצוי שישולם לו יוכל לשפר במשהו את מצבו ולקרבו במידת האפשר – עד כמה שכסף יכול לתרום לכך – למצב שהיה נתון בו קודם התרחשות העוולה.
• שנית – כפי שנאמר נועדו הפיצויים הנקבעים בגין עוולת לשון הרע גם כדי "שיחנכו את הקהל ויחדירו לתודעתו כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי, ובין אם איש ציבור, אינו הפקר, וכי יש ממש במה שנאמר בספר קהלת ’טוב שם טוב משמן טוב’. הווה אומר: פיצויים אשר יש בפסיקתם משום מגמה עונשית ומגמה מחנכת ומרתיעה כאחד.

בכל מקרה, לפי סעיף 7 א’ לחוק, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים, גם אם לא הייתה מוכיחה נזק ממשי שנגרם לה ע"י לשון הרע שפורסמה לגביה.

שיקולים להקלה בפסיקת פיצויים:

לצורך הערכת הפיצוי בוחן בית המשפט לא רק את הפרסום ונזקיו הישירים, אלא גם את הדרך שבה נהגו הצדדים לפני עשיית הפרסום, לאחר עשיית הפרסום, ואפילו את התנהגותם במהלך הדיונים המשפטיים. סעיף 19 לחוק נותן כמה הקלות אפשריות שבית המשפט רשאי להתחשב בהן, בבואו לפסוק פיצויים, וזאת במקרים המפורטים להלן:

• לשון הרע לא הייתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר...
• המפרסם היה משוכנע באמיתות של לשון הרע;
• המפרסם לא נתכוון לנפגע;
• המפרסם התנצל בשם הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע...ובלבד שההתנצלות התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסויגים.

שעור הפיצויים לפי תפוצה

פסיקת הפיצויים בתביעות לשון הרע בין אנשים פרטיים, כאשר תפוצת הפרסום היא נמוכה יחסית לפרסום בכלי התקשורת, נעה בשנים האחרונות בין 1,500 ₪, כאשר התפוצה הייתה לשישה אנשים בלבד, ועד 50,000 ₪, כאשר הופצו כמה מכתבים לגופים שונים. הפיצויים נעים בסדרי הגודל הנ"ל.