לשון הרע בעת הצגת בעל בתור סרבן גט

דרגו את המאמר

פרסום בעל כ"סרבן גט" בתור לשון הרע, האמנם?

האם הצגתו של אדם בתור סרבן גט על ידי אשתו מהווה הוצאת לשון הרע? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, במסגרת תביעה של גבר כנגד אשתו לשעבר.

התובע והנתבעת נישאו בשנת 1974 ונולדו להם שני ילדים. כבר בשנת 1981, שבע שנים ממועד הנישואין, עזבה האישה את הדירה המשותפת ועברה לגור אצל הוריה עם הילדים. לטענתה, היא נאלצה לעשות כן בגין אלימות במשפחה והשפלות. הצדדים המשיכו להיות נשואים, חרף כך, 22 שנים נוספות.

• תביעת לשון הרע נגד העיתונים הארץ וידיעות אחרונות - דובר צה"ל
• עיקול על חשבונות בנק של עורך דין בעקבות אי תשלום דוח תנועה, האם לשון הרע?
• קובלנה פלילית בגין הוצאת לשון הרע נדחתה בשל העדר כוונת פגיעה

התובע טען כי במהלך אותם השנים הוא לא התבקש לתת לאישה גט והצגתו על ידה כסרבן גט מהווה לשון הרע. התובע הפנה את בית המשפט לארבע פרסומים שונים – תלונה במשטרה אשר הוגשה בשנת 2003 ובה ציינה האישה כי היא מסורבת גט, פרסום כי התובע הינו סרבן גט במכתב בעילום שם לראש עיריית ירושלים, הצגת התובע כסרבן גט וסחטן במסגרת פניה לראש ההוצאה לפועל, והשמצה בפני חברים ושכנים אשר אינם מעורים ביחסי בני הזוג.

האם פרסום והאם לשון הרע?

לשון הרע הינה, בין השאר, פרסום דבר אשר עלול להשפיל אדם או לעשות אותו למטרה לשנאה, בוז או לעז, בעיני הבריות. פרסום זה יחשב כפרסום לשון הרע, אם נעשה בעל פה או בכתב, והגיע לאדם אחר זולת הנפגע. בהתייחס לשני האירועים אשר הוכחו, התלונה במשטרה והפניה ללשכת ההוצאה לפועל, אכן מדובר בפרסומים לפי חוק איסור לשון הרע. השאלה היא האם מדובר בלשון הרע המזכה את התובע בפיצויים.

תופעת הנשים העגונות בישראל הינה תופעה קשה בעלת השלכות כגון עוגמת נפש, סבל, אובדן חירות ואנטומיה. לא בכדי נקבעו בחוק סנקציות מכאיבות כנגד סרבני גט ותופעה זו מטרידה את הציבור. סרבני גט מוקעים מהחברה והיחס אליהם הינו שלילי ושנוא. דהיינו, אמרה על אדם שהוא סרבן גט הינה אמירה משפילה.

עם זאת, התובעת טענה כי מתקיימות במקרה דנן מספר הגנות על פרסומיה מכוח חוק איסור לשון הרע. ראשית נבחנה בבית המשפט טענת "אמת דיברתי". במילים אחרות, בית המשפט נדרש לבחון האם התובע אכן היה סרבן גט.

אמת דיברתי?

הנתבעת הייתה הראשונה אשר פנתה בשנות ה-80 לבית הדין הרבני. ראשית, התובעת ביקשה שלום בית, ולאחר מכן הוסבה תביעתה לגירושין. בפסק דין אשר ניתן בבית הדין הרבני נפסק כי מוצע לצדדים להתגרש בהסכמה. מכאן התובעת זנחה את תביעתה ולא קידמה אותה.

      קראו עוד בתחום:

• פיצויים ממשטרת ישראל בעקבות חיפוש בבית הלא נכון
• פיצויים בגין לשון הרע שאשר הוציאו הורים כנגד מנהלת בית ספר
• חסינות תסקיר פקידת סעד מפני תביעת לשון הרע
• תביעה בגין לשון הרע נגד רביב דרוקר כנגד פרסום "פרשת ביביטורס"

התובעת המשיכה בחייה, תוך מגורים נפרדים, ולא יזמה הליכי גירושין נוספים בבית הדין הרבני. לדבריה, היא הייתה שקועה בחייה, בבניית ביתה ובגידול ילדיה. למעשה, רק בשנת 2004, למעלה מ-20 שנה לאחר שעזבה את הבית המשותף, הגישה התובעת תביעת גירושין לבית הדין הרבני בטענה כי היא עגונה.

התובע לא הגיע לדיון וניתן כנגדו צו הבאה. בפסק הדין בבית הדין הרבני נכתב כי הבעל מסרב לתת את הגט עד להסדרת ענייני הרכוש. בית הדין נתן לבעל פסק זמן של חודש לפני הדיון בסנקציות ובחיוב הגט. הצדדים המשיכו להתקוטט בבית הדין הרבני ובשנת 2005 נפסק כי על הבעל לתת גט לאישה.

בינואר 2006 קבע בית הדין כי התנאים אשר הציב הבעל למתן הגט הינם סבירים אך בית הדין הרבני הגדול קיבל את ערעורה של האישה על החלטה זו וקבע כי הגט צריך להינתן לאלתר וללא תנאים. בסופו של היום, הגט ניתן לאחר 30 ימים בהם הבעל היה נתון במאסר.

התובע טען כי היותו "סרבן גט" לכאורה הינו עניין אשר נוצר משנת 2004 והלאה. דהיינו, במרוצת השנים, בהם פורסמו הפרסומים נשוא התובענה, לא הוגדר הוא כסרבן גט על ידי בית הדין הרבני ודבר לא נעשה בהליכי הגירושין בין הצדדים. הנתבעת טענה כי יש לבחון את מצב הסרבנות על פי המצב בפועל ולא רק בהתאם להחלטות בתי הדין הדתיים.

בית המשפט קבע כי אכן ניתן להסכים עם התובעת שתחושתה האישית הייתה כשל מסורבת גט. עם זאת, אין די בתחושה סובייקטיבית של אדם כדי להרים את הנטל להוכחת הגנת אמת דיברתי. הגנת "אמת דיברתי" משמעה כי העובדות והנסיבות האובייקטיביות מתאימות למציאות העובדתית.

הגנת תום הלב

הנתבעת טענה לקיומן של מספר הגנות נוספות אשר הפרסומים חוסים במסגרתן. הגנות אלו שייכות לקבוצת הגנת תום הלב. סעיף 15 לחוק, העוסק בהגנת תום הלב, קובע כי מדובר בהגנה אשר תהיה טובה במקום בו הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב מאחת הסיבות המנויות בחוק.

סעיף 15(8) לחוק קובע כי במידה ופרסום היה במסגרת הגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם אשר אליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח חוזה או דין, או תלונה אשר הוגשה לרשות אשר מוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין זה, יהיו הפרסומים מוגנים מכוח החוק.

עם זאת, תלונה במשטרה או תלונה בהוצאה לפועל אינן מצדיקות את הצגת התובע בתור סרבן גט. נושא התלונה במשטרה היה הטרדות מצד התובע ולא סרבנות גט (אשר ביחס אליה אין למשטרה כל סמכות). בלשכת ההוצל"פ, היה הנושא גביית מזונות, נושא אשר אין לו כל קשר לסרבנות גט ואשר ללשכת ההוצל"פ אין סמכות בקשר אליו. אי לכך, נקבע כי הגנה זו לא תתאים לנתבעת.