מטאפורות ולשון הרע - האמנם?

דרגו את המאמר

כינוי אדם כ"שודד קרקעות" איננו לשון הרע

במסגרת מאמר אשר פרסם העיתונאי גדעון ספירו, הידוע בדעותיו השמאליות, באתר "הגדה השמאלית", כינה האחרון את משה זר, יהודי בעל קרקעות באזור יהודה ושומרון, כ"אחד מגודלי שודדי הקרקעות". זר, אשר רכש את הקרקעות בתמורה מלאה, הגיש כנגד ספירו תביעת לשון הרע. בית המשפט קבע כי למרות שניתן לחלוק על דעותיו הפוליטיות של ספירו, ואף לחלוק על הדרך בה הוא בוחר לבטא את תחושותיו ועמדותיו, אך כאשר עוסקים בשאלות במוקד השיח הפוליטי הציבורי יש להעניק משקל רב לזכות חופש הביטוי. בית המשפט הוסיף וקבע כי חופש הביטוי צריך להיות מוגן "גם כאשר הוא מנוצל ביד רחבה, אגב שימוש באמצעים אמנותיים כגון מטאפורה והגזמה".
 

      קראו עוד בתחום זה:

• פרסום כתב תביעה בעיתון בתור לשון הרע, האמנם?
• האם טענה כי נפגע פעולות איבה הינו מתחזה היא לשון הרע?
• תביעת לשון הרע כנגד אורלי וגיא בע"מ
• חסינות לשון הרע - מכתב מעורך דין לפני הליך משפטי

בית המשפט קבע כי למרות הקונוטציות שניסה התובע לייחס למילה "שוד" (אלימות וגזל), יש להתבונן "מעבר לאמירה למשמעות הרעיונית אשר מסתתרת מאחורי המילים". בפסק הדין נכתב כי בחינה כזו הייתה חייבת להוביל למסקנה כי המחבר ניסה "להעצים ולחדד" את המסר אותו ביקש להעביר לקורא באמצעות "לשון ציורית הנעזרת בתחבולות ספרותיות".

מטפורה כלשון הרע, האמנם?

מדובר אפוא בשימוש במטפורה אשר אינו עולה כדי לשון הרע, קבעה השופטת. הנתבע השתמש בביטוי "שודד קרקעות" כמטפורה, וזאת על מנת להאיר תכונות מסוימות של התובע שעליהן מתח ביקורת בטור פרי עטו. ההגדרה המילונית של המונח "מטפורה", כפי שהועתקה בפסק הדין במילון אבן שושן, הינה "מֶטָפוֹרָה - הַשְׁאָלָה, הַעֲבָרָה, שִׁמּוּש בְּמִלָּה אוֹ בְּנִיב לֹא בְּהוֹרָאָתָם הַפְּשׁוּטָה אֶלָּא בְּהוֹרָאָה שְׁאוּלָה לְשֵׁם יֶתֶר צִיּוּרִיּוּת". דהיינו, מדובר למעשה בהגזמה ספרותית אשר משתמשים בה לשם המחשת רעיון ו\או הדגשת מסר מסוים.

בפסק הדין נקבע כי האמירה כנגד התובע, אשר נכתבה על ידי ספירו בטורו, נהנית מהגנת סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. מדובר אפוא בהבעת דעה על התנהגותו של אדם בנוגע לעניין ציבורי. בית המשפט ציין כי מעדותו של ספירו ניתן להתרשם כי הוא מאמין באמת ובתמים כי עסקאות מקרקעין אשר נעשות בין "שולט" ל"נשלט" (כדבריו) אינן עומדות באמות המידה המוסריות ואינן חוקיות.

אי לכך, נקבע כי הדברים אשר נכתבו על ידו בטורו נהנים גם מהגנת תום הלב לפי סעיף 16(א) לחוק. השופטת קבעה כי דין התביעה להידחות ויש לחייב את התובע לשלם לעיתונאי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 שקלים.