האם טענה כי נפגע פעולות איבה הינו מתחזה היא לשון הרע?

דרגו את המאמר

תביעת לשון הרע בעקבות פרסום התחזות לנפגע איבה

גבר ואישה אשר התגרשו לפני מספר שנים הגיעו פעם נוספת לערכאות המשפטיות, הפעם במסגרת תביעת לשון הרע אשר הגיש הגבר כנגד אשתו לשעבר. הגבר, נהג אגד במקצועו, טען לפני מספר שנים כי הוא נפגע בפיגוע בקו 5 ברחוב דיזנגוף בתל אביב. באותה העת נהג התובע באוטובוס מספר 61, אשר היה לטענתו במרחק של כ-50 עד 100 מטרים מהתאונה.

התובע הוכר כנפגע פעולות איבה ונכותו הזמנית נקבעה בשיעור של 100% למשך שבעה חודשים. לאחרונה, התובע לקח חלק בסיור נהגים שנפגעו בפיגועים בברלין. עיתון אשר ערך כתבה על הסיור ריאיין את התובע אשר הציג את סיפורו בפני הכתב. האישה, אשר טענה כי העובדות האמיתיות אינן כפי שהוצגו בעיתון, פנתה לכתב וסיפרה את גרסתה. בעקבות כך פורסמו בעיתון כתבה נוספת תחת הכותרת "תופסים טרמפ על הפיגועים". במסגרת כתבה זו סופר גרסתה של הנתבעת כחלק מתחקיר עיתונאי.

      קראו עוד בתחום זה:

• חסינות לשון הרע - מכתב מעורך דין לפני הליך משפטי
• תביעת לשון הרע כנגד אורלי וגיא בע"מ
• פרסום כתב תביעה בעיתון בתור לשון הרע, האמנם?

התובע מיהר להגיש תביעת לשון הרע כנגד אשתו ל שעבר, העיתון, הכתב, וגורמים נוספים. בית המשפט קבע כי דברי האישה הינה לשון הרע על פי פרשנות אובייקטיבית. המחלוקת הייתה סביב תחולתן של ההגנות לפי חוק איסור לשון הרע. הנתבעת טענה כי דברים חוסים תחת שתי הגנות – אמת דיברתי ותום לב.

באשר להגנת אמת דיברתי, בית המשפט קבע כי האישה טפלה על בעלה לשעבר האשמות אשר גובלות במעשים פליליים (התחזות, זיוף מסמכים וכדומה) ועל כן הנטל אשר הונח על כתפיה להוכיח את הדברים היה גדול מהנטל הרגיל במשפט האזרחי. דהיינו, האישה הייתה צריכה להציג בפני בית המשפט ראיות כבדות משקל המוכיחות טענותיה – דבר אשר לא עלה בידה לעשות.

עם זאת, צוין כי בית המשפט גם לא נתן אמון מלא בגרסתו של הגבר. נקבע כי עולות תהיות של ממש לגבי דרך התנהלותו של התובע, הן במועדים הסמוכים לפיגוע והן במהלך חודשי המחלה. לדוגמא, לא היו תלונות נוספות של נוסעים באוטובוס (דבר הצפוי במקרים כגון דא) ואיש מהנוסעים לא הובא לעדות.

בית המשפט המחוזי מפחית את סכום הפיצויים

לגבי הגנת תום הלב, בית המשפט קבע כי אין ספק שהאישה הייתה "להוטה לפגוע בבעלה לשעבר" ועל כן לא עמדה לה גם הגנה זו. בית המשפט קבע כי האישה תשלם לבעלה לשעבר פיצויים בסך 70,000 שקלים. כמו כן, נקבע כי היא תשלם פיצויים בסך 15,000 שקלים לאימו (לאחר שטענה כי האחרונה זייפה עבור בנה מסמכים רפואיים).

האישה הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ובית המשפט קיבל את ערעורה בחלקו. בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם מדובר בלשון הרע, אך אין לפסוק לטובת התובע ואמו פיצויים בשיעור כה רב. השופטות ציינו כי הנזקים אשר נגרמו למשיבים במקרה דנן היו נזקים טהורים לשמם הטוב ולא הוכח כי עסקינן גם בנזקים ממוניים כלשהם.

כמו כן, בית המשפט קמא ציין כי הוא מקבל את טענתה של המערערת לכך שהיא אכן האמינה להתחזותו של המשיב (דהיינו, פעלה בתום לב מסוים). זאת ועוד, בית המשפט קמא ציין כי בהתאם לראיות אשר נפרסו בפניו, קיים ספק של ממש בדבר פציעתו של המשיב וזכותו לקבל הפיצויים מהמדינה. אי לכך, נקבע כי סכום הפיצויים יעמוד על 30,000 שקלים בלבד (למשיב ולאמו ביחד).