פיצויים ממשטרת ישראל בעקבות חיפוש בבית הלא נכון

דרגו את המאמר

פיצויים מהמשטרה בגין טעות בכתובת וחיפוש בבית הלא נכון

סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע קובע את גדרה של העוולה האזרחית אשר נגזרת מן החוק. על פי סעיף זה, פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר, זולת הנפגע בעצמו, מהווה עוולה אזרחית. לשון הרע, לפי החוק, היא פרסום אשר עלול להשפיל או לבזות אדם בעיני הבריות, או לעשותו למטרה ללעז, לבוז או לשנאה. כמו כן, לשון הרע עלולה להיות גם פגיעה במשרתו של אדם, בין אם מדובר במשרה ציבורית או פרטית, במשלח ידו, במקצועו או בעסקו. פרסום לעניין החוק, יכול להיות בדפוס, בכתב, בעל פה, בתנועה, בצליל ובכל אמצעי אחר.

האם העובדה ששוטרים הגיעו לבית משפחה בטעות, כאשר בידם צו חיפוש בגין עבירות סמים, עולה כדי מעשה שהינו לשון הרע? האם המשפחה אליה הגיעו השוטרים בטעות זכאית לפיצויים. בני המשפחה טענו כי הפעולה המשטרתית ארכה זמן רב וגרמה להם סבל ועוגמת נפש. המשטרה טענה כי אכן נפלה במעשיו השוטרים טעות מצערת, אך לא מדובר במעשים העולים כדי פרסום משפיל. כמו כן, המשטרה הוסיפה כי אף אחד, זולת התובעים בעצמם, לא חשד באחרונים כעברייני סמים.

      קראו גם בתחום זה:

• רמיזה על נטיה מינית בתור לשון הרע, האמנם?
• תביעה בגין לשון הרע נגד רביב דרוקר כנגד פרסום "פרשת ביביטורס"
• קובלנה פלילית בגין הוצאת לשון הרע נדחתה בשל העדר כוונת פגיעה
• עיקול על חשבונות בנק של עורך דין בעקבות אי תשלום דוח תנועה, האם לשון הרע?

בית המשפט קבע כי יש לקבל את טענות המשטרה. "בכך שהמשטרה טעתה והגיעה לביתם של התובעים במקום ליעד אחר, לא הייתה כוונה לבזות את האחרונים באורח כלשהו", נכתב בפסק הדין, "התובעים היו זכאים לפיצויים אם היה עולה בידם להוכיח (מה שלא נעשה) כי מישהו טעה לחשוב שהם אכן חשודים בביצוע עבירות סמים".

התובעים ניסו לטעון טענות רבות למכביר אשר עסקו בשמועות, רכילויות ואף הצקות לילדיהם בגני הילדים. עם זאת, טענות אלו נטענו בעלמא ובית המשפט אף קבע שהן מוגזמות ומבוססות על סברות והשערות בלבד.

2,000 שקלים פיצויים אך כל צד יישא בהוצאות

התובעים, נקבע בפסק הדין, אף לא הוכיחו כי בפרסום עסקינן. המלומד א.שנהר התייחס לסוגיה דומה בספרו "דיני לשון הרע". בעמ' 144 בספר זה נכתב כי במסגרת הגדרת המונח פרסום מבחין החוק בין פרסום שאינו בכתב לבין פרסום בכתב. הבחנה זו נעשית באופן כזה שפרסום אשר איננו מכתב דורש הוכחת יסוד נפשי מסוים מצידו של המפרסם ברצונו לפגוע בתובע. האחריות אפוא מותנית בכוונתו של המפרסם להביא את הדברים לידיעתו של אדם אחר זולת הנפגע.

במקרה דנן, פעולות השוטרים לא היו פרסום אשר נעשה בכתב. "דומה כי אפילו התובעים אינם מתיימרים לטעון שהשוטרים התכוונו לפרסם את היותם חשודים בעבירות סמים, או ייעדו את הפרסום לאדם זולתם", קבע השופט, "להפך, חשיפתם של בני המשפחה נמנעה והפעולה בוצעה באופן חשאי ככל הניתן". עם זאת, בית המשפט קבע כי התובעים זכאים לפיצויי מסוים בגין רשלנות מקצועית של המשטרה.

בפסק הדין הוחלט כי המשטרה תשלם לתובעים פיצויים בסך 2,000 שקלים אך כל צד יישא בהוצאותיו (שכ"ט עורך דין והוצאות משפט).