חסינות לשון הרע - מכתב מעורך דין לפני הליך משפטי

דרגו את המאמר

מכתב מעורך דין – לשון הרע?

עורכי דין המייצגים בעלי דין בהליכים משפטיים שולחים לא אחת מכתבים בשמם של לקוחותיהם. מכתבים אלו מנוסחים פעמים רבות בחריפות וכוללים השתלחויות שונות. האם דברים אשר נכתבו במסגרת מכתב מעורך דין עלולים להיחשב כדברי לשון הרע והאם עורך הדין אשר כתב אותם חשוף לתביעה נזיקית? שאלה זו הונחה לפתחו של בית המשפט העליון ובית המשפט כי יש לענות עליה בשלילה. 

בפסק הדין נכתב כי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, מעניק לעורכי דין אשר פועלים במסגרת הליך משפטי חסינות מוחלטת מפני תביעות לשון הרע. השופטים ציינו כי חסינות זו חלה גם על מכתבים אשר נערכו על ידי עורכי הדין, גם כאשר התכתובת לא הובילה בסופו של היום להליך משפטי. כמו כן, צוין כי גם אם הטענות אשר הועלו במסגרת מכתבים אלו, לא היו זהות לטענות אשר הוצגו לאחר מכן בהליך המשפטי, עדיין נהנים הדברים מחסינות מפני לשון הרע.

      קראו עוד בתחום:

• פרסום לשון הרע ללא שמות - האם פיצויים?
• עדות במשטרה אשר ניתנה בתום לב - האם יכולה להיות לשון הרע?
• ביקורת או לשון הרע?
• האם פרסום אודות הגשת תלונה במשטרה הוא הוצאת לשון הרע?

מדובר בתביעה אשר הוגשה על ידי עורך דין כנגד עמיתו. התובע טען כי עורך הדין השני, במכתב אשר נשלח על ידו ללקוחותיו, טען כי הוא הסתיר מהם מידע. בית המשפט קבע כי דין התביעה להידחות וזאת משום שמדובר בזוטי דברים. כמו כן, נקבע כי הפרסום הינו פרסום מותר והוא נוגע להליך המשפטי.

מבחן המהות ולא הזמן

בית המשפט דחה את ערעורו של עורך הדין וקבע כי יש מקום להפעיל גם על מכתבי ההתראה בין הצדדים את חסינותו של עורך הדין בהליכים משפטיים. השופט ריבלין ציין בפסק דינו כי המגמה הינה להרחיב את חסינות לשון הרע על דברים אשר נאמרים בהליכים משפטיים, גם לגבי מסמכים אשר הוגשו בטרם התחיל ההליך להתנהל בפועל.

נקבע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתיישב אפוא עם מגמה זו ועל כן דין הערעור להידחות. המבחן לגבי השאלה האם מדובר בהליך משפטי, אם לאו, איננו מבחן הזמן אלא מבחן מהותי. דהיינו, בית המשפט נדרש לבחון האם הפרסום היה בגדר צעד בו נקט עורך הדין בקשר להליך בכל שלב לרבות שלביו הראשוניים.

השופט ריבלין הוסיף כי כבר בע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 620, 624 (1974)), אשר ניתן לפני כארבעה עשורים, נקבע כי אפשר שחסינות זו תחול גם על "סיפור המעשה לעורך-הדין לשם הכנת עדות שתוגש במשפט אשר עתיד לבוא". לאמור, הפסיקה לא הגבילה את תחולת החסינות מכוח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, גם לפרסומים אשר לא היו מאוחרים לפתיחת ההליך.