לשון הרע באסיפת דיירים - תביעה בין שכנים

דרגו את המאמר

סכסוך בין שכנים הביא לתביעת לשון הרע

סכסוכי שכנים הינם עניין נפוץ אשר פעמים רבות עולה לדציבלים גבוהים, ותוך שימוש בביטויים חריפים. במקרים מסוימים, קיימת לאחד הצדדים עילה להגשת תביעה לפיצויים בגין הוצאת לשון הרע. דוגמא לכך ניתן לראות בפסיקה אשר ניתנה בבית משפט השלום לאחר דיון בתביעה בין שכנים.

מדובר בסכסוך בין שני דיירים בבניין משותף אשר הגיע לכדי פיצוץ במהלך אסיפת דיירים. על פי כתב התביעה, הנתבע כינה את התובע בקללות כגון "גנב", "שקרן" ו-"מנוול". כמו כן, התובע טען כי הנתבע צעק לעברו "סתום את הפה". בית המשפט קבע כי הדברים הללו מהווים לשון הרע ועל כן יש לפסוק פיצויים לטובת התובע.
 

      קראו עוד בתחום:

• האם מכתב הפקת לקחים שנשלח למעסיק של מאבטח הוא לשון הרע?
• הגשת תלונה לעירייה בגין בניה ללא היתר - האם הוצאת לשון הרע?
• תמונה המעידה על השתייכות לכאורה לקהילה ההומו-לסבית - האם לשון הרע?
• חיוב נתבע לשון הרע לפרסם התנצלות בעיתון?

התובע טען כי הוא עבר לגור בדירה בבעלות משפחתו בבניין בחיפה בשנת 2007. לטענתו, זמן קצר לאחר המעבר הוא קיבל פניה מצד הנתבע אשר דרש ממנו לשלם ועד בית בסך למעלה מ-2,500 שקלים. כמו כן, התובע הוסיף כי הוא נדרש לשלם סכומים נוספים בגין עבודות שיפוץ שנערכו בבניין ודמי ועד בית (2,200 שקלים נוספים). התובע טען כי לאחר שקיבל את המכתב, הוא החזיר לנתבע מכתב בו דרש לראות מסמכים ספציפיים הנוגעים לסכומים המבוקשים. לטענתו, מכתב זה לא הגיע לידיו מעולם.

התובע טען כי במהלך אסיפת דיירים אשר נערכה בבניין, בה היו נוכחים שישה דיירים נוספים, החל הנתבע להטיח בו קללות שונות כגון "גנב", "מנוול" ו"שקרן". התובע הוסיף כי הנתבע פנה לנוכחים בחדר ואמר להם כי לא כדאי לקבל ממנו המחאות שכן הוא מפזר שיקים ללא כיסוי.

התובע דורש פיצויים בסך 70,000 שקלים

בעקבות הדברים, הגיש התובע תביעה לבית המשפט בגין הוצאת לשון הרע ותבע פיצויים בסך 70,000 שקלים עבור נזק לא ממוני. הנתבע טען להגנתו כי הדברים אשר נאמרו כלפי התובע היו בלהט הרגע וזאת משום שהתובע מסרב לשאת בחלקו בהוצאות הבית המשותף. כמו כן, הנתבע טען כי התובע היה ראשון הצועקים והוא אף האשים אותו ואת הנוכחים בחדר בכך שהם שודדים וגנבים. כמו כן, הנתבע הכחיש את השימוש בביטויים גנב ומנוול.

בית המשפט שמע את הצדדים וקבע כי יש להעדיף את עדותו של התובע. בפסק הדין נכתב כי גרסתו של הנתבע הייתה בלתי עקבית וסביר להניח כי עם התלהטות הרוחות הוא גידף את התובע ולא עצר במילה "שקרן". כמו כן, בית המשפט דחה את טענות הנתבע לכך שמדובר בדברים שהינם אמת לאמיתה, גם אם אחד מבני משפחתו של התובע העיד כי המשפחה לא נשאה בתשלומים הדרושים.

בנוגע לפיצויים, השופט התייחס לכך שמספר הדיירים באסיפה היה קטן וכן שהפרסום נעשה בעידנא דריתחא (בעת כעס). אי לכך, נפסק כי הנתבע ישלם לתובע פיצויים בסך 13,500 שקלים.