תביעת לשון הרע כנגד שופט - האם תדחה על הסף?

דרגו את המאמר

תביעת לשון הרע כנגד שופט בבית הדין האזורי לעבודה

ת"א 17206-11-11

בית המשפט דחה את הסף תביעת לשון הרע אשר הוגשה כנגד שופט בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. מדובר בתביעה אשר הוגשה כנגד השופט וכנגד הנהלת בית המשפט מתוקף היותה "מעבידתו" של הנתבע. התובע טען כי במהלך דיון אשר נערך בעניינה של אשתו בבית הדין לעבודה, השופט הלבין את פניו עד אשר לא נותרה לו ברירה אלא לעזוב את היכל בית הדין "בעלבון גדול". כמו כן, התובע הוסיף כי השופט רשם את פרוטוקול הדיון באופן אשר לא תאם את מה שהתרחש באולם בפועל.

      קראו עוד בתחום:

• לשון הרע בבית הכנסת ותביעת פיצויים
• חסינות ראש עיר מתביעת לשון הרע
• תביעת שרה נתניהו כנגד עוזרת הבית בגין לשון הרע
• האשמה בשחיתות - האם לשון הרע?

סעיף 8 לפקודת הנזיקין קובע כי אין להגיש תביעה נזיקית כנגד שופט בעקבות עוולה שהאחרון עשה בעת מילוי תפקידו השיפוטי. בית המשפט קבע במקרה דנן כי לשון המחוקק הייתה ברורה וכוונתו הייתה להעניק לשופטים חסינות רחבה ביותר מתביעות נזיקיות, וזאת כל אימת שעסקינן בעוולה שבוצעה על ידם במסגרת תפקידם השיפוטי. בפסק הדין נקבע כי החסינות לפי סעיף 8 הינה "חסינות כמעט מוחלטת". בית המשפט הפנה לדברים אשר נאמרו על ידי המלומדים ג.טדסקי, י.אנגלרד, א.ברק ומ.חשין בספרם "דיני הנזיקין, תורת הנזיקין הכללית" מהדורה שנייה מתוקנת ומעודכנת, ירושלים, תשל"ז:

"הרשות השופטת נהנית מחסינות רחבה מן הרגיל בשיטת המשפט הישראלית אשר יונקת את עיקר תפיסתה מהמשפט האנגלי. עסקינן אפוא בחסינות אשר איננה משתרעת רק על מקרים רגילים של חריגה מסמכות, אלא גם ואף על פעולות שנעשו מתוך מניע פסול. הרציונאל העומד מאחורי חסינות זו נובע מהרצון לשמור על אי התלות של הרשות השופטת ואי התערבות בפעולתה".

"אין לפרוץ את הסכר"

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי התובע הלין כלפי הנתבע באשר לדברים שנאמרו ונעשו על ידי האחרון בעת יושבו על כס השיפוט. כפי שצוין לעיל, גישתו של בית המשפט במקרה זה הייתה כי החסינות המוענקת לשופט בסיטואציות כגון דא הינה רבה ואף כמעט מוחלטת. יתרה מזאת, בפסק הדין נקבע כי גם אם היה מקום להכיר בקיומו של חריג לחסינות זו במקרים קיצוניים, הסוגיה דנא לא הצדיקה הליכה בנתיב זה.

לא זו אף זו, בית המשפט קבע כי "גם אם יוכחו טענותיו של התובע באשר להערות פוגעניות ולרישום שגוי בפרוטוקול, עדיין מדובר בהתנהגות שכל כולה מצויה במהלך ביצוע התפקיד השיפוטי ואין לראות בכך מעשה שנעשה במזיד ואף לא מעשה רשלנות כזו המצדיק הסרת החסינות". "מעבר לאמור, גם שיקולי מדיניות היו יכולים להוביל למסקנה כי אין לפרוץ את הסכר ואין להתיר תביעות לשון הרע כנגד שופטים אלא במקרים חריגים ביותר וכאשר על פניו ברור שאין המדובר בפעולה שביצע נושא המשרה השיפוטית במסגרת תפקידו".