העירייה תשלם פיצויים בגין לשון הרע על מעטפה שנשלחה על ידה

דרגו את המאמר

לשון הרע על גבי מעטפה ובה מכתב התראה

ת"א 11374-01

תביעות בגין לשון הרע אינן מוגשות רק כנגד עיתונאים או בשל פרסומים ציבוריים נרחבים במהלכם הוצאה דיבתו של אדם. לעיתים, לשון הרע יכולה להיות גם במכתב רגיל וללא כוונה להשפיל ו/או לבזות את הנפגע. עם זאת, גם כאשר המפרסם לא התכוון להוציא את דיבתו של נשוא הפרסום, ייתכן ומדובר בלשון הרע (והמפרסם יחויב בפיצויים). להלן דוגמא למקרה כאמור.
 

      קראו עוד בתחום:

• האשמה בשחיתות - האם לשון הרע?
• פיצויים בגין הוצאת לשון הרע לאחר האשמות שווא בפלילים
• לשון הרע במכתב פיטורים
• האם טענה כי נפגע פעולות איבה הינו מתחזה היא לשון הרע?
• פרסום כתב תביעה בעיתון בתור לשון הרע, האמנם?

עורך דין ירושלמי אשר קיבל מעיריית ירושלים מכתב התראה בגין אי תשלום דו"חות חנייה, הגיש כנגד העירייה תביעה בגין הוצאת לשון הרע. עורך הדין טען כי על חלקה החיצוני של המעטפה, הנראה לעיני כל, נכתב בהבלטה "התראה אחרונה" וכן "לפני נקיטת צעדי אכיפה". לטענתו, הכיתוב על המכתב הוציא את דיבתו וזאת – בין השאר – בשל היותו עורך דין.

השופט, עודד שחם, קבע כי דין התביעה להתקבל. בפסק הדין תואר המכתב והוגדר כ"פרסום אשר עלה כדי לשון הרע". השופט קבע כי הכיתוב על גבי המעטפה נשוא התובענה היה "באותיות קידוש לבנה", בצבע אדום ובפונט גדול ומודגש. לא זו אף זו, שמו המלא של עורך הדין הופיע על המעטפה ובצמוד לכיתוב המדובר.

למעשה, נקבע כי הכיתוב על המעטפה הציג את התובע כאדם אשר העירייה שוקלת צעדי אכיפה כנגדו משום שהוא איננו נושא בחובותיו. השופט הדגיש כי הדברים עלו כדי לשון הרע ביתר שאת, וזאת משום שעסקינן במכתב רשמי של רשות ציבורית. לא זו אף זו, השופט התייחס גם לחומרת הדברים בשל אופי מקצועו של התובע – עורך דין.

"אין צורך להוסיף מילים על משמעות האמינות המקופלת במקצוע עריכת הדין ואין ספק כי המעטפה אשר נשלחה על ידי העירייה הוציאה את דיבתו של התובע". השופט הוסיף כי לא רק שהפרסומים המדוברים היו עלולים לבזות ולהשפיל את התובע, ולפגוע במשלח ידו, אלא שהם פגעו בפרטיותו.

טענות העירייה להגנה

העירייה טענה כי גם אם מדובר בלשון הרע, עמדו לה הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע. עם זאת, בית המשפט דחה את טענות ההגנה של העירייה, אחת לאחת. השופט קבע כי העירייה, אשר ביקשה בסך הכל לגבות דו"חות החניה, הייתה יכולה לפעול כנגד התובע בדרך פחות פוגענית מהצגתו ברבים כאחרון החייבים. זאת ועוד, השופט הוסיף כי העירייה לא הוכיחה את הצורך בכיתוב כה בולט ומשמעותי ולא הוצגו נתונים בדבר שיפור בהליכי הגבייה מבחינת העירייה בשל שליחת מכתבי התראה המודפסים באופן זה.

"לכאורה", קבע השופט שחם, "העירייה הייתה יכולה להסתפק במשלוח דואר רשום על מנת להסב את תשומת ליבו של חייב לגבי חובו". בסופו של היום, בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי העירייה תשלם פיצויים לתובע בגין שליחת המכתב הפוגעני. "האינטרס הציבורי מחייב גביית חובות על פי חוקי עזר עירוניים. כמו כן, הוצגה בפניי תמונה בעייתית באשר לאחוז משמעותי של חייבים אשר אינם משלמים את חובותיהם כחוק", נכתב בפסק הדין, "עם זאת, אין בכך כדי ללמד את בית המשפט על עניין לציבור על פי בהבלטת חובו של אדם ברבים".