תביעת לשון הרע בין אישה לבין המאהבת

דרגו את המאמר

לשון הרע בין אישה נבגדת לבין מאהבת בעלה

(ראשל"צ) 2636/07 תא (ראשל"צ) 2636-07‏ ‏

אישה אשר חשדה כי בעלה בוגד בה עם אישה אחרת, תפצה את "המאהבת" בסך 63,000 שקלים בגין הוצאת לשון הרע. התובעת-"המאהבת" טענה כי בעקבות חשדותיה של הנתבעת בנוגע למערכת יחסים אישית שהיא קיימה עם בעלה, אשתו של האחרון הגישה כנגדה שורה של תלונות שווא. כמו כן, נטען כי האישה של הבעל הגיעה למקום עבודתה של התובעת, במספר מועדים שונים, והטיחה בה ביטויים פוגעניים בנוכחות חבריה לעבודה ולקוחות.

השופטת, הילה סליש, אשר בחנה את המקרה, קבעה כי יש לקבל את התביעה. בפסק הדין נקבע כי הנתבעת גידפה את התובעת בשישה מקרים שונים אשר אירעו בין השנים 2005 ו-2006. השופטת קבעה כי אמנם גידוף איננו לשון הרע בכל מקרה, אך בסיטואציה המדוברת הקללות והגידופים היוו עילה לתביעה. סליש קבעה כי היות והגידופים והביטויים הפוגעניים הוטחו בתובעת במספר אירועים שונים, ולא היה מדובר באירוע יחיד ומתגלגל, עסקינן בלשון הרע. השופטת הדגישה כי הנתבעת הגיעה למקום עבודתה של התובעת ביוזמתה, והחלה לגדף אותה ללא כל קנטור מצידה. יתרה מכך, הדברים נעשו כאשר הנתבעת לא התייחסה לכך שהם נאמרים בנוכחות אנשים נוספים.

גידופים וקללות - לשון הרע, אימתי?

השופטת הדגישה כי גידופים וקללות אינם מהווים באופן מיידי לשון הרע כנגד אדם. מצד אחד, אין ספק כי מדובר בדברים אשר עלולים להשפיל או לבזות אדם (לעיתים, לא פחות - ואף יותר - מפרסומים אחרים המוכרים בחוק איסור לשון הרע). מאידך, לצערנו הרב, מדובר בחלק מהחיים החברתיים וזאת משום שלא אחת נפלטת/ות לאדם קללה/ות כלפי אחר.

      קראו עוד בתחום:

• לשון הרע באסיפת דיירים - תביעה בין שכנים
• קללות וגידופים – האם הם לשון הרע?
• עיתון ישלם פיצויים בגין כתבה ובה טענות אלימות גננת כלפי ילדים
• לשון הרע בראיונות בתקשורת ופיצויים ללא הוכחת נזק לתאגיד מחזור בקבוקים

אי לכך, קיים אפוא חשש כי הכרה בגידופים ובקללות כעילות להגשת תביעה בגין לשון הרע "תציף" את בתי המשפט בתביעות מסוג זה. יתרה מכך, היות והשימוש בביטויים פוגעניים אלה נפוץ יותר ויותר, אין כל ספק שהשפעתם על שמו הטוב של המקולל/המגודף פחותה. במקרים כגון דא, בית המשפט מתבקש אפוא לאזן בין משמעות הקללות, הקונטקסט במסגרתו הן נאמרו, היקף הדברים ונסיבות המקרה הנדון.

כפי שצוין לעיל, הנתבעת הטיחה בפני התובעת קללות וגידופים רבים, אשר באו לידי ביטוי באופן פוגעני במיוחד. הדברים נעשו במקום עבודתה של התובעת, אל מול חבריה לעבודה ולקוחות, ובמספר רב של אירועים נפרדים. אי לכך, נקבע כי עסקינן בלשון הרע.

תלונות שווא - לשון הרע?

במסגרת פסק הדין דנא, השופטת עמדה גם על תלונות שווא שהוגשו על ידי הנתבעת כנגד התובעת. בין התלונות הנ"ל, הנתבעת הטיחה בתובעת האשמות כאילו האחרונה נכנסה לתיקה הרפואי ללא רשות ומסרה פרטים לבעלה מתוכו. כמו כן, הנתבעת התלוננה בפני מעסיקיה של התובעת כי האחרונה זייפה את תיקה הרפואי ונתנה תרופות לילדיה ללא פיקוח ו/או מרשם.

השופטת סליש קבעה כי אמנם אדם רשאי להגיש תלונות לגורמים המוסמכים על אחר, מבלי לחשוש כי הדבר ישמש כנגדו, אך בנסיבות מסוימות ייתכן שיהיה מדובר בלשון הרע. במקרים כגון דא, בית המשפט עומד על מספר היבטים לשם בחינת תום ליבו של המתלונן בתלונותיו. לדוגמא:

1. מהו היקף הבירור שהמתלונן ערך בעניין טרם הגשת התלונה?
2. כמה תלונות הוגשו ובאיזו תדירות?
3. האם אדם סביר היה מגיש תלונה בנסיבות המדוברות?
4. האם היה חשד סביר כי המעשים נשוא התלונה אכן בוצעו?

השופטת קבעה כי ניכר שבמקרה דנן הנתבעת ביססה את תלונותיה על תחושות אישיות גרידא. זאת ועוד, הודגש כי מעל לתלונות המדוברות עמדה עננת מערכת היחסים הספציפית בין התובעת והנתבעת. דהיינו, התלונות לא הוגשו בתום לב אלא היו כחלק ממסע הכפשה שלא "נהנה" מהגנת "אמת דיברתי".