לשון הרע בין אישי ציבור

דרגו את המאמר

לשון הרע בין שני אישי ציבור

ת"א 7195-07-08

לשון הרע מוגדרת בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע כפרסום דבר אשר עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לעשות אדם למטרה לבוז או שנאה בעיני הבריות, או לבזות אדם בגין מעשים, תכונות או התנהגות אשר מיוחסים לו. כמו כן, החוק קובע כי פרסום דבר אשר עלול לגרום לפגיעה במשרתו של אדם, בעסקו או במשלח ידו, עלול להיות אף הוא לשון הרע.

הפרשנות הניתנת לפרסום מסוים מבחינת החוק הינה פרשות אובייקטיבית. דהיינו, כיצד רואה הצופה מהצד את הדברים. בעניין זה, אין קשר לכוונת המפרסם או לתחושתו הסובייקטיבית של התובע. האם ניתן להוציא לשון הרע במסגרת דואר אלקטרוני? מהי משמעותה של לשון הרע בכל הנוגע לאנשי ציבור?

במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט השלום בחיפה טען אדם כי הוא זכאי לפיצויים בגין לשון הרע אשר הוצעה כנגדו במכתב דואר אלקטרוני. התובע, אשר היה במועד הרלבנטי חבר מועצת עיריית חיפה, טען כי הנתבע, איש ציבור בעצמו אשר מכהן בשורה של תפקידים במוסדות ציבוריים בחיפה, שלח ליועץ התקשורת שלו ולפעיל בסיעתו, דואר אלקטרוני בו הוצאה דיבתו.

      קראו עוד על לשון הרע:

• האם הון ושלטון הוא ביטוי העולה כדי לשון הרע?
• גלובס ישלם פיצויים בסך 40,000 שקלים בגין הוצאת לשון הרע
• עיכוב מתן תגובה בתביעת לשון הרע - אולמרט נגד לדור
• פגיעה בפרטיות בספר - פיצויים בסך 200,000 שקלים

בדוא"ל הנתבע קבל על ראיון שהתובע העניק לתקשורת מקומית וארצית. לדברי הנתבע בדוא"ל, התובע לקח לעצמו קרדיט שלא מגיע לו על פעולות מסוימות שהוא לא יזם ולא היה מעורב בהן. כמו כן, הנתבע מתח גם ביקורת על התנהלותו של התובע כפוליטיקאי וציין כי הצוות המקצועי במשרד מנהל ההנדסה בחיפה, אשר הוא אחראי עליו, מתקומם על פועלו של התובע.

התובע טען כי הדברים אשר נכתבו אודותיו בדואר האלקטרוני נועדו להכפישו ומטרתם הייתה אחת – להביא לפרסומם באמצעי התקשורת, לדבריו, מאחורי הפרסום המיועד עמד ניסיון להכפישו ולפגוע בו. בית המשפט קבע כי דין התביעה להידחות, וזאת למרות שנקבע כי הדברים לכשעצמם מהווים לשון הרע.

לשון הרע בין אישי ציבור, הגנה רחבה על הפרסום

בית המשפט התייחס ראשית לכך שמדובר בתביעת לשון הרע אשר הוגשה על ידי איש ציבור אחד, כנגד איש ציבור אחר, ואשר עניינה היה "עניין בעל חשיבות ציבורית". מדובר אפוא בפרויקט פינוי בינוי בו הנתבע עסק מתוקף תפקידו הציבורי בעיריית חיפה.

הלכה פסוקה היא כי בית המשפט ינהג אחרת כאשר הוא עוסק בתביעות לשון הרע שעניינן פרסומים הנוגעים לאנשי ציבור. דהיינו, על בית המשפט "לצמצם איסורי החוק הרלוונטי כאשר עסקינן בפרסום הנוגע לנבחר ציבור".

הנשיאה בייניש התייחסה לסוגיה זו בהדגישה את "זכות הציבור לדעת". "יש ליתן משקל מיוחד ונכבד (אף כי לא בהכרח מכריע) לחופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת, וזאת במסגרת פרשנות ההגנה בחוק וישומן", כתבה הנשיאה בפסיקתה. בפסק הדין נכתב כי התביעה נדחית וזאת בשל מספר טעמים עיקריים:

• מדובר בפרסום של איש ציבור, בתגובה לראיון אשר נתן איש ציבור אחר לעיתונאי. הראיון ניתן במסגרת פעילותו של התובע כפוליטיקאי ואיש ציבור.
• הפרסום הנטען התייחס לנושא בעל עניין ציבורי אשר היה במסגרת עשייתם של התובע והנתבע מתוקף תפקידיהם הציבוריים.
• הפרסום במקרה דנן נגע לראיון עיתונאי אשר ניתן על ידי התובע. דהיינו, התובע בעצמו הביא לפתיחת הדיון הציבור ואין לו אלא להלין על עצמו. איש ציבור המעלה נושא לסדר היום, חייב לדעת להתמודד עם ביקורת ואף עם דברים קשים אשר יוטחו בפניו.
• מדובר בפרסום במסגרת דואר אלקטרוני. דהיינו, המכתב נשלח על ידי הנתבע לשני אנשי אמונו וחברי סיעתו. הפרסום לא היה "פרסום רב תפוצה, בעל תדירות גבוהה במיוחד".