דחיית תביעת לשון הרע נ` יאיר לפיד

דרגו את המאמר

תביעת לשון הרע כנגד יאיר לפיד אשר הוגשה על ידי חייל שסירב ללחוץ יד הרמטכ"ל לאחר פינוי גוש קטיף

פינוי ההתנחלויות מעזה, פעולה שנודעה גם בשם "ההתנתקות", לוותה בחילוקי דעות קשים בקרב הציבור הישראלי. חילוקי הדעות אפיינו לא רק את המסגרת האזרחית, אלא חדרו גם למסגרת הצבאית. אחד האירועים הבולטים שהתרחשו בעקבות ההתנתקות, היה סירובו של חייל מצטיין העונה לשם חננאל, ללחוץ את ידו של הרמטכ"ל בטקס החלוקה של אותות ההצטיינות מטעם הנשיא.

בעקבות אירוע זה, העיתונאי יאיר לפיד פרסם מאמר במסגרת המוסף "7 ימים" של העיתון ידיעות אחרונות. כותרת המאמר הייתה "החייל האמיץ חננאל", ובו יאיר לפיד מביע את דעתו לגבי התנהלותו של החייל. החייל ואימו הגישו כנגד העיתונאי תביעת לשון הרע, על פי חוק איסור לשון הרע, בגין פרסום המאמר. להלן נסקור את החלטתו של בית משפט השלום בירושלים, לגבי חלק זעיר מהביטויים שהיו נשוא התביעה.

האם החייל הוא דמות ציבורית?

כאשר בית המשפט מנתח את הביטויים שעומדים בבסיס התביעה, הוא בוחן האם מבחינה פרשנית, הביטוי הוא בגדר לשון הרע. הבחינה הפרשנית נעשית - בין היתר - גם על סמך מעמדו של התובע מבחינתו של הציבור. אין דינו של ביטוי שנעשה כלפי דמות ציבורית ובעיקר נבחר ציבור, כדינו של ביטוי שנאמר על אדם שלא מהווה דמות ציבורית כלל.

בעת שעוסקים בדמות ציבורית, נקודת האיזון בין חופש הביטוי ללשון הרע נעה לכיוון הכרה בכך שניתן להשתמש בביטויים קשים יותר, שלא יחשבו כלשון הרע. המשפט הישראלי הכיר עם השנים בעזרת ההלכה הפסוקה, בקטגוריה של אישי ציבור "מוגבלים". אלו אנשים רגילים ולא מוכרים בדרך כלל, אשר בחרו להכניס את עצמם באופן רצוני לתוך מחלוקות ציבוריות על מנת לנסות ולהשפיע על כלל הציבור. על פי אמת מידה זה, בית המשפט מוצא כי החייל הינו דמות ציבורית. לחייל היה ברור כי הפעולה בה נקט, תעורר הד ציבורי ותקשורתי. על כן הבחינה של הביטויים שהופיעו במאמר, נעשתה לאור מעמדו הציבורי ה"מוגבל" של החייל.

"בחור עצבני במיוחד... אותו לא חנן האל בעודף תבונה"

בית המשפט קובע כי הציטוט האמור מתעלם מההקשר הרחב של הדברים. הכתוב המקורי היה: "אילו חשבתי לרגע שחננאל המזלזל הוא מקרה פרטי, סתם בחור עצבני במיוחד שאותו לא חנן האל בעודף תבונה, אולי לא...". מקריאת הדברים בשלמותם, עולה כי כותב המאמר לא מייחס לתובע את התכונות של חוסר תבונה או עצבנות. במקרה זה מסיק בית המשפט כי אין לשון הרע.

התייחסות לסבו של החייל

יאיר לפיד כתב במאמר, על הסתירה בכך שמצד אחד, החייל סיפר כי סבו מת משיברון לב בשל ההתנתקות, ומצד שני, בשיחה פרטית עם ראש אגף משאבי אנוש בצה"ל, התברר שהסבא היה חולה סרטן סופני שמצבו החל להתדרדר שנים לפני הפינוי.

בית המשפט מציין כי במידה והביטוי האמור אינו נכון, אז יש בו כדי לפגוע בשמו של התובע. על כן בית המשפט מציין כי ביטוי זה מהווה לשון הרע. למרות זאת, בית המשפט קובע כי ליאיר לפיד עומדת הגנת תום הלב. זה נכון שסבו של התובע היה חולה מסרטן זמן רב, אבל זה גם נכון שהוא נפטר בסמוך לתקופת ההתנתקות.

בית המשפט קובע כי הפרסום של יאיר לפיד, ובו משתמעת הטענה כי החייל עושה שימוש ציני במותו של הסב, זהו פרסום שיש בו בעצם הבאת דעה. במקרה בו התיאור העובדתי עליו מסתמכת הדעה תואם את המציאות, והפרשנות שניתנה לעובדות הינה סבירה, הפרסום לא ייחשב כלשון הרע אלא יזכה להגנה של תום לב.

לשון הרע ביחס לציטוט דברים שאמר התובע

במאמרו של יאיר לפיד, נטען כי החייל אמר כי "שכינה דיברה דרכו" בזמן שהוא סירב ללחוץ לרמטכ"ל את היד. במאמר בוצע שימוש במירכאות ומכאן בית המשפט טען כי הציבור למד שמדובר בציטוט. במקרה זה, הוכח כי הציטוט לא היה נכון ולכן הוא מהווה לשון הרע. נוסף לכך, לא עומדת לנתבע הגנה כלשהי באשר לציטוט.

לסיכום, התובע טען לשימוש בלשון הרע לגבי מגוון רחב מאוד של ביטויים שהופיעו במאמר. בסיכומו של דבר, בית המשפט מצא רק ביטוי אחד שמהווה לשון הרע. בגין ביטוי זה, נפסק 12,000 ₪ לטובתו של התובע.