תביעת עו``ד בעילת לשון הרע נגד הלקוח

דרגו את המאמר

תביעת לשון הרע אשר הגיש עורך דין נגד לקוח

עורך דין חשוף לסיכונים ותביעות שונות מצד לקוחותיו בשל מערכת היחסים המיוחדת בין הצדדים. לעיתים, דווקא עורך הדין הוא שתובע את הלקוח, הן מסיבות כספיות והן מסיבות אחרות. במקרה דנן, התובעת, עורכת דין במקצועה, נשכרה על ידי הנתבעת על מנת לעכב או לבטל את הרחקתו של בעלה.

הלקוחה התחייבה לשלם לעורכת הדין סכום כסף בגין שירות זה וסכום נוסף לצורך עריכת הסכם ממון בינה לבין בעלה, ואישורו בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט דחה את בקשת התובעת לביטול צו הרחקה ואף העביר לבדיקה את טענות הנתבעים במשרד הפנים. טענותיהם נמצאו שקריות. לאחר מכן, הנתבעת ביטלה חלק מהשקים שהפקידה בידי התובעת.

בתגובה, התובעת הגישה את השקים שלא נפרעו ללשכה להוצאה לפועל וצירפה תביעה כספית בגין היתרה. בתביעה זו זכתה התובעת, ובעקבותיה הגיעו הצדדים לפשרה. לאחר הסכם זה, פנו הנתבעים לערוץ 9 והתלוננו על התובעת. דברים אלו הינם נושא התביעה הנוכחית.

טענות הצדדים

התובעת טענה כי נתנה לבני הזוג ייצוג משפטי הולם ולמרות זאת ייחסו לה האחרונים מעשים פליליים (קבלת דבר במרמה, זיוף, הונאה ועוד). כמו כן, התובעת הוסיפה וטענה כי פסקי הדין אשר ניתנו לטובתה, והסכם הפשרה שנחתם בעקבותיהם, הבהירו סופית כי אין לנתבעים כל טענה כנגדה. לטענתה, בדבריהם הייתה פגיעה בשמה הטוב ובפרנסתה והם מהווים הפרה של חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965.

התובעת עתרה לחיוב הנתבעים בפיצוי כספי והתנצלות

הנתבעת טענה כי היא הוחתמה על ידי פקיד במשרדה של התובעת, שנחזה להיות עורך דין, על מסמכים רבים מבלי שניתנה לה אפשרות לעיין בהם ומבלי שהיא קיבלה עותקים מהם. לטענתה, היא פנתה אל התובעת בבקשה שתטפל עבורה במניעת גירושו של הנתבע מהארץ ובהסדרת מעמדו האזרחי, אך מעולם לא ביקשה ממנה שתערוך עבורם הסכם ממון. כמו כן, הנתבעת הוסיפה כי התובעת הוציאה ממנה כספים במרמה והכחישה כי שיקרה לה בנוגע למעמדה האישי. הנתבעת טענה כי בניגוד לדברי עורכת הדין, היא לא הסתירה ממנה דבר.

הנתבעים טענו כי הסדר הפשרה בא לסיים את הסכסוך בדבר תשלום שכר הטרחה ותו לא. כמו כן, האישה טענה עוד כי עורכת הדין לא החזירה לה את דרכונו המעוכב של הנתבע ולכן היא נאלצה התלונן על קבלת דבר במרמה ועיכוב דרכון. עוד נטען כי בנוגע לערוץ 9, אנשי הערוץ היו אלה שפנו אליהם, ולא מדובר בפניה שלהם לאמצעי התקשורת.

המסגרת הנורמטיבית לדיון הינה חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965. ההלכה היא כי יש לפרש את לשון הרע לפי מבחן האדם הסביר שהינו מבחן אובייקטיבי. מהעדויות שמסרו הנתבעים לערוץ 9, נודע לתובעת כי השניים ייחסו לה מעשי מרמה, מעשה מגונה, זיוף ועיכוב דרכון. כמו כן, מדובר בלקוחות אשר הציגו את עורכת דינם כנוכלת והתלוננו נגדה במשטרה. בית המשפט ציין כי מעשים אלו נעשו למרות פסקי הדין שניתנו לטובתה של עורכת הדין, וחרף הסכם הפשרה.

האם אמת בפרסום?

בית המשפט קבע כי גם אם הדברים האמורים לא פורסמו על ידי הערוץ לבסוף, יש בהם לשון הרע והם עלולים לפגוע במשלח ידה של התובעת. "היעדר הפרסום הפומבי אין בו כדי לשלול את אלמנט הפרסום הנדרש בחוק לצורך קביעה כי פורסם לשון הרע", קבעה השופטת.

הנתבעת טענה כי יש אמת בדברים. לכן, על פי סעיף 14 לחוק, היא נהנת מהגנה זו. בית המשפט דחה טענה זו. לאור גישת הפסיקה, נתבע אשר מבקש להוכיח כי מדובר בפרסום אמת, עליו נטל ההוכחה. כמו כן, לא אחת נפסק כי ככל שתוכן הדיבה יותר חמור, כך עולה רף ההוכחה.

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה בדבר אמיתות טענותיהם ולכן נדחית הגנתם. נקבע כי צעדיה של הנתבעת לשחרור הנתבע הסתמכו על מצגים שקריים שלא היו ידועים לתובעת ולא היו יכולים להיות ידועים. כמו כן, בעדויותיה השונות בבית המשפט ולערוץ 9 היו סתירות שהובילו לפקפוק באמינות טענות הנתבעת. אי לכך, ציין בית המשפט כי מוטב לו הייתה הנתבעת נמנעת מהעלאת טענות שונות כלפי התובעת אשר אין להן אחיזה במציאות. טענות אלו נקבעו כלשון הרע, פרט לטענת מעשה המגונה, שנקבע כי לא יוחסה מעולם לתובעת.

לפי סעיף 7 לחוק לשון הרע, גובה הפיצוי לא יעלה על 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק או 100,000 ₪ אם הוכח כי בפרסום הייתה כוונת פגיעה. במקרה דנן, התובעת לא הוכיחה הפסדים כספיים ולא הראתה נזק ממשי, אך טענה כי יהיה זה מוצדק לפסוק את כפל הסכום משום התנהגותה של הנתבעת שהייתה בה כוונה לפגוע.

בית המשפט דחה טענה זאת ואמר כי לתובעת יש אשם עת המליצה לנתבעת לפעול כפי שפעלה, בדרך של רמאות בית המשפט, על מנת להשיג את עיכוב צו ההרחקה. עם זאת, לאור העובדה כי התובעת ויתרה לנתבעים על למעלה מ – 10,000 ₪ בהליך הפשרה, סכום הפיצוי העומד על 18,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לתובעת.