תביעת לשון הרע בגין פרסומים בבלוג באינטרנט

דרגו את המאמר

לשון הרע – הבעת דעה בבלוג

במסגרת בלוג ברשת האינטרנט פורסמו דברים קשים כנגד התובעת והאחרונה טענה כי מדובר בהוצאת לשון הרע. עורכת הבלוג טענה, לעומת זאת, כי מדובר בדעתה האישית והדברים חוסים תחת הגנת תום הלב לפי סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע.

סעיף זה קובע כי פרסום אשר מהווה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, ציבורי, רשמי, שירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי, או בנוגע לאופיו, עברו, דעותיו, או מעשיו של הנפגע, איננו מהווה לשון הרע.

הלכה פסוקה היא כי חוק איסור לשון הרע מבחינה אפוא בין פרסום דעות לפרסום עובדות. בניגוד לפרסום עובדה, אשר ממנו אמורה להשתקף המציאות האובייקטיבית, פרסום דעה משקף אפוא הלך רוח סובייקטיבי של הכותב בלבד. דעה יכולה להתייחס לעניינים של "טעם וריח" ואלו אינם מסווגים כשקר או כאמת. לדוגמא, הצגת דעה על רמתה של מוסיקה או יצירה איננה מהווה לשון הרע.

חוק איסור לשון הרע איננו מגן על כל הבעת דעה בכל נושא ועניין. לעיתים, גם הבעת דעה בתום לב, ועל פי הכללים אשר עוצבו לכך בפסיקה, לא תסייע למפרסם ולא תהנה מהגנה. בסעיפים 15(4) עד 15(7) לחוק ניתן למצוא את רשימת הנושאים אשר הבעת דעה בקשר אליהם הינה הבעת דעה מוגנת.

סעיף 15(4) מונה שורה ארוכה של נושאים אלו והוא מתחלק למעשה לשניים. בחלק הראשון נקבע כי ישנה הגנה על הבעת דעה העוסקת ב"התנהגות הנפגע" בכמה עניינים. החלק השני עוסק בהגנה על הבעת דעה בקשר ל"עברו, אפיו, מעשיו או דעותיו של הנפגע", גם אם אלה התגלו בהתנהגותו של הנפגע באותם עניינים אליהם מתייחס החלק הראשון.

התנהגות של נפגע אשר פרסום בגינה מוגן על ידי החוק הינה התנהגות הקשורה לעניין ציבורי (כמו גם התנהגות הקשורה לתפקיד שיפוטי, רשמי, ציבורי או בשירות ציבורי). בתי המשפט ראו לאורך השנים את החשיבות שיש בביקורת על נושאים ציובריים ועל כן יש להעניק משקל רב לחופש הביטוי במקרים כגון אלה.

התובעת, המנהלת אתר אינטרנט, הינה "אישיות ציבורית"

במקרה דנן, נקבע כי הנפגעת כתוצאה מהפרסומים בבלוג מכהנת בתפקיד ציבורי וזאת משום שהיא מנהלת אתר אינטרנט חברתי. בעקבות ניהול האתר המצליח, תפסה התובעת שם של כבוד בכלי התקשורת האלקטרוניים והיא הפכה בעקבות כך למעין "אישיות ציבורית". בית המשפט קבע כי בחינת הדברים העלתה מחלוקות אידיאולוגיות חריפות בין התובעת לבין הנתבעת במקרה זה.

המחלוקת האידיאלוגית עסקה בדברים אשר פורסמו על ידי התובעת בנושא "השואה", ולאחר מכן דברי ביקורת אשר פורסמו כנגדם בבלוג אשר נוהל על ידי הנתבעת. השופטת ציינה כי עניין השואה הינו נושא ציבורי ממדרגה ראשונה אשר בחברה הישראלית יש לו חשיבות ציבורית גבוהה. "לא יעלה על הדעת כי התובעת תוכל לפרסם דעותיה השנויות במחלוקת ללא חשש, בעוד שתסרב לקבל ביקורת כנגד דעותיה או דרך התנהלותה", כתבה השופטת בפסק הדין.

      לשון הרע ופגיעה בפרטיות באינטרנט:

• דחיית תביעת לשון הרע אשר הוגשה כנגד עיתון אינטרנטי
• הוצאת לשון הרע בפורום - הודעה אישית נגד ווטרינר
• פיצויים לצעירה בגין הוצאת לשון הרע ברשת פייסבוק
• פרסום תמונות מטקס חינה בדואי, האם פגיעה בפרטיות?

הלכה פסוקה היא כי אדם אשר מפרסם דעות שנויות במחלוקת אינו יכול להשתמש במטריית חופש הבעת הדעה וחופש הביטוי, ובמקביל לבקש לראות בביקורת כלפיו, קשה וחריפה, כלשון הרע. אותן הגנות המגנות על התובע, חייבות לחול גם על עמיתיו למקצוע, המתנגדים לדעותיו.

האם מדובר בעובדות או דעות?

התובעת במקרה זה טענה כי לא מדובר בהבעת דעות אלא בקביעת עובדות בלתי נכונות עסקינות. ההכרעה בשאלה האם פרסום הינו דעה או קביעת עובדה איננה מלאכה קלה. לעיתים הדברים עולים כדי סוגיה עובדתית משפטית מעורבת. הבחנה זו אמורה להיעשות ע"פ כללי ההגיון והשכל הישר, וזאת תוך שימוש בכללי הפרשנות של פרסומי לשון הרע, כפי שאלה פותחו בפסיקה.

המבחן לכך הוא מבחן הקורא הסביר. דהיינו האם האדם הסביר מבין את האמור כדעתו של האוכתב או שמא הוא עלול לטעות כי מדובר בפרסום עובדות. ההנחה היושבת בבסיס מבחן זה היא כי הקורא הסביר אינו מנתח ניתוח מדוקדק של כל אמרה ואמרה. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי היות והתובעת הינה אישיות ציבורית, אשר נוהגת אף היא להביע את עמדותיה באמצעי התקשורת האלקטרונית, יש לפרש את הביקורת כלפיה מצידה של הנתבעת כדעה לגיטימית ומותרת.