פרסום אפליה בכניסה למועדון אשר לא הוכחה מהווה לשון הרע

דרגו את המאמר

פרסום אפליה עדתית לכאורה במועדון מהווה הוצאת לשון הרע

בני זוג, אשר חשו כי הופלו בכניסה לבר בירושלים בעקבות מוצאה האתיופי של הגברת, הפיצו דואר אלקטרוני באתרי אינטרנט שונים ובו קראו להחרמתו של המקום. בעל המועדון טען כי מדובר בהוצאת לשון הרע ותביעה בעניין זה הונחה לפתחו של בית המשפט השלום בעיר.

הודעת הדואר האלקטרוני כללה את פרטי האירוע וכן קראה לפעולות כנגד הבר בגין "מדיניותו המפלה". מנהלי הבר מיהרו והגישו כנגד בני הזוג תביעה נזיקית. התביעה הוגשה גם כנגד חברה אשר הצטרפה לבני הזוג וסייעה בהעברת המיילים. בית המשפט עסק בפסק דינו בסוגיות האחריות וקבע כי יש לקבל את התביעה אשר הוגשה על ידי בעלי הבאר. בפסק הדין נכתב כי לא הוכחה האפליה המדוברת ועל כן הדברים אינם אמת ומהווים לשון הרע.

      קראו עוד בתחום:

• בליין אלים לא יקבל פיצויים בגין הפרה של "חוק הסלקציה"
• פיצויים בגין עישון במועדון בתל אביב - 150,000 שקלים במסגרת תביעה ייצוגית
• תביעה נגד מועדון ירושלמי בגין אי הכנסת בליינים עם כיפה
• הצעת חוק נגד סלקציה עברה בקריאה טרומית - פה אחד

תוכן הדברים אשר פורסם כנגד הבר, ובו הוצג המקום כגזעני, בלתי מוסרי ומזלזל בחוק, היה יכול לגרום לרגשות שנאה כלפיו ולהשפלתו. קל וחומר הדברים אמורים כאשר בני הזוג גמרו אומר לפרסם את משנתם בקרב בליינים רבים ככל הניתן. בני הזוג טענו כי הם לא יצרו באופן ישיר קשר עם אתרי האינטרנט בהם התפרסמו הדברים. עם זאת, בית המשפט קבע כי הנתבעים אחראים על הפרסום המדובר היות והם כותביו הרשמיים והבלעדיים של הטקסט. צוין עוד כי בני הזוג הביעו סיפוק רב מכך שהחומר פורסם באתרים רבים ברשת האינטרנט ועל כן האחריות רובצת לפתחם.

אמת בפרסום, האמנם?

לא בכל מקרה בו מפורסמים דברים פוגעניים מדובר בהוצאת לשון הרע. חוק איסור לשון הרע מונה שורה של הגנות העומדות לצידו של המפרסם, ואשר מחריגות את חבותו בפיצויים בגין הפרסום. אחת מהגנות אלו הינה הגנת האמת בפרסום. על פי הגנה זו, כאשר עולה בידיו של המפרסם להוכיח כי עסקינן בדברים אשר הינם אמת, והיה עניין ציבורי בפרסומם, לא תעמוד כנגד האחרון החובה לפצות את הנפגע.

במקרה זה, בית המשפט קבע כי אם היה עולה בידיהם של בני הזוג להוכיח את טענות האפליה, ייתכן וניתן היה לקבוע כי הגנה זו חלה על המקרה. עם זאת, הנתבעים לא עמדו בנטל הנ"ל וטענותיהם נדחו. בעל הבר הוכיח כי במקום מבלים בליינים רבים ממוצא אתיופי ואין מדיניות ברורה ומובנית של אפליית קבוצה זו בכניסה.

כמו כן, השופט קיבל את טענות בעל הבר כי האירוע התרחש ביום שבת עמוס כאשר בליינים נוספים אינם נכנסים למקום בשל הצפיפות בתוכו. בין השאר, בעל הבר ציין כי בתור עמדו גם עובדי המקום אשר הכניסה נמנעה מהם בהתאם לנסיבות ולהגבלה שהוטלה על ידי משטרת ישראל. יתרה מכך, הנתבעת, אשר טענה כי הופלתה, העידה כי בילתה במקום בעבר.