הכפשת שמו של אדם במסגרת תוכנית תחקירים בערוץ 2

דרגו את המאמר

הכפשת שמו של אדם בתוכנית שומר מסך

במסגרת שידורי קדימונים לתוכנית "שומר מסך" עם העיתונאי אמנון לוי, שודרו מספר משרדים קצרים אשר הציגו אדם בתור נוכל המסייע לנאשמים בבית המשפט לתעבורה בעכו בעבור כסף.

על פי הקדימון, אדם זה פעל בשיטת עוקץ אשר במסגרתה נתן שוחד לנציגי החוק. במהלך התוכנית אשר שודרה בערוץ 2 התברר כי הטענות כלפי אדם זה אינן נכונות. בעקבות כך, הגיש המצולם תביעה כנגד ערוץ 2 ותוכנית שומר מסך תביעה נזיקית שעילתה לשון הרע והכפשת שמו הטוב.

• תביעת לשון הרב בין מתפללים לבין רב בית הכנסת
• מכתב אנונימי לעיתון מהווה עילה להגשת תביעה בגין לשון הרע
• תביעה נגד ערוץ 10 בעקבות פגיעה בפרטיות
• תביעה נגד ערוץ 2 בגין פגיעה בפרטיות

הנתבעים טענו כי עומדות להם הגנת אמת בפרסום והגנת תום הלב. כמו כן, הנתבעים הוסיפו כי צפייה בתוכנית בשילוב עם הקדימונים מראה בבירור ששמו של התובע לא הוכפש כלל.בית המשפט קבע כי דין התביעה להתקבל וזאת משום שהצגתו של התובע כנוכל בקדימונים הייתה מבזה ומשפילה.

קדימונים לתוכנית הינם טקסט תקשורתי בפני עצמו

בפסק הדין נקבע כי קדימונים לתוכנית אינם תלויים בשידור הכתבה לגופה ויש להפריד בין הטקסטים התקשורתיים מבחינה משפטית. לאמור, הקדימונים במקרה דנן היוו הוצאת לשון הרע לכשעצמם. כמו כן, העיתונאי אמנון לוי העיד בעצמו כי אין ממש בדברים והתובע הינו אדם הגון שאיננו נוכל. מכאן נפלה גם טענתם של הנתבעים על כך שעומדת להם הגנת אמת בפרסום.

"הנתבעים נתנו אור לפרסום ב-38 קדימונים – כותרות – במהלך הימים שקדמו לשידור הכתבה. באוזני הצופים הדהדה ההזמנה לצפות בתכנית, שבה גילויים מרעישים על קיומו של נוכל המתהלך במסדרונות בית המשפט ומרמה אנשים אשר הועמדו לדין, אדם מושחת אשר חלף שלמונים מצליח להטות את כף המאזניים לטובת אותם נאשמים ולהשיג את התוצאה שלה הם מייחלים, היינו הסרת חרב שלילת רישיון הנהיגה מעל ראשם", נכתב בפסק הדין.

הגנת תום הלב, האמנם?

הנתבעים טענו כי חבים הם כלפי ציבור הצופים חובה מוסרית וחברתית לחשוף שחיתויות ועוולות. השופט קבע כי גם אם נניח שיש לקבל טענה זו, עדיין לא עומדת לנתבעים הגנת תום לב.

• האם חברת פרטנר כינתה לקוח בתור מר אדון טיפש והאם מדובר בהוצאת לשון הרע?
• תביעה נגד גלובס בגין פרסום שכר בעיתון, האם לשון הרע?
• פגיעה בפרטיות נזקק בגין פרסום תמונה על ידי עמותה ללא אישור

ראשית, הנתבעים הציגו במהלך הכתבה מקרה אחד ויחיד אך כינו את הנתבע כ"מלך בתי המשפט". דהיינו – הנתבעים השליכו על מקרה זה כאילו מדובר בתופעה רבת מעללים.

שנית, הפרסום הרחיק לכת והצעיד את התובע על פי תהום חרף העובדה שלא מדובר בנוכל. הצגת התובע ב-38 קדימונים שונים כמי שעושה תרגילי עוקץ ונוכלות חרגה מהתחום הסביר והיוותה הוצאת לשון הרע כנגדו בחוסר תום לב. לא זו אף זו, לחובת הנתבעים הודגש כי הדבר שפורסם לא היה אמת. חרף כך לא ננקטו אמצעים סבירים להיווכח אם מדובר באמיתות לפני אשר פורסמה הכתבה.