הגשת תלונה לעירייה בגין בניה ללא היתר - האם הוצאת לשון הרע?

דרגו את המאמר

הגשת תלונה אשר נדחתה בבית המשפט – האם לשון הרע?

במסגרת סכסוך שכנים בין שני בעלי דירות בבניין משותף, הגיש אחד השכנים תלונה בעירייה. האם דחיית התביעה מחמת התיישנות יכולה להיות עילה להגשת תביעת נגד בגין הוצאת לשון הרע?

התובע והנתבע מתגוררים בבניין משותף מזה שנים רבות. בין השניים ניטשו במהלך השנים סכסוכים וויכוחים שונים, בעיקר בנושאים כגון היתרי בניה, ועד בית, הרכוש המשותף וכדומה. בשנת 2004 הגיש הנתבע תלונה בעיריית חיפה ובה טען כי התובע ביצע בניה ללא היתר ושלא כדין והשתלט על שטחים אשר שייכים לרכוש המשותף.

בעקבות הגשת התלונה הוגש בשנת 2005 כתב אישום כנגד התובע בבית המשפט לעניינים מקומיים בעיר. לתובע יוחסה עבירה של בניה ללא היתר. שנתיים לאחר מכן שלח הנתבע אל המחלקה המשפטית בעיריית חיפה מכתב נוסף ובו טען כי התובע ושכן נוסף השתלטו על שטחי מעבר השייכים לדיירים אחרים בבניין.

התובע זוכה בבית המשפט וזאת מחמת התיישנות. במהלך דיון אשר התנהל בבית המשפט לעניינים מקומיים, התובע הצהיר כי מאחר והמתלונן הוא העד היחיד בדבר מועד ביצוע העבירה, יש לבחון מהו מועד ביצועה. המתלונן לא זכר מתי בדיוק בוצעה העבודה ובית המשפט החליט לזכות את הנאשם מהמיוחס לו.

האם הנתבע ידע שהתביעה תידחה?

התובע טען כי התלונה אשר הוגשה כנגדו לעיריית חיפה נבעה מתוך נקמנות והסכסוך בינו לבין שכנו. לדבריו, לא היה בסיס לטענת הנתבע לכך שהוא תחם שלא כדין שטח מתוך הרכוש המשותף. כמו כן, לטענתו, הנתבע לא הצליח כלל להוכיח מהו הרכוש המשותף.

התובע טען כי מכתבו השני של הנתבע לעיריית חיפה היה הסיבה היחידה להמשך הדיונים הפליליים בעניינו ולולא מכתב זה היה ניתן לדחות את כתב האישום על הסף. כמו כן, לדבריו מדובר בדברים העולים כדי הוצאת לשון הרע.

המכתב הנ"ל הוצג בפני בית המשפט. מדובר במכתב אשר שלח הנתבע לעיריית חיפה ובו מלין האחרון על בניה לא חוקית וסיפוח שטחים לצורכי גינה. הנתבע טען כי ידע על פלישת התובע רק בשנת 2004 כאשר תשומת ליבו הופנתה לכך על ידי שמאי שהוזמן על ידו בתביעה שנוהלה כנגד הקבלן בגין ליקויי בנייה.

      קראו עוד בתחום:

• תמונה המעידה על השתייכות לכאורה לקהילה ההומו-לסבית - האם לשון הרע?
• חשיפת רומן של מאהבת עם גבר נשוי - האם הוצאת לשון הרע?
• האם שליחת מכתב תלונה זועם עלולה להיות לשון הרע?

בית המשפט קבע כי לעניין המחלוקת בין הצדדים בנוגע לפלישתו של התובע, לכאורה, לרכוש המשותף, הנתונים שהוצגו לא היו מספיקים ולא ניתן היה לקבוע על בסיסם שמדובר בתלונה שהוגשה בחוסר תום לב.

סעיף 6 לחוק המכר (דירות) תשל"ג 1973 קובע כי אדם המוכר דירה בבית משותף אשר מעוניין להוציא חלק מהרכוש המשותף ולהצמידו לדירה, חייב לצרף לחוזה המכר פרטים הרלוונטיים לאותו עניין. בנספח א' לצו מכר דירות (טופס של מפרט) תשל"ד 1974 נקבע כי מוכר חייב למסור לרוכש את תוכנית המגרש כפי שהוגשה לרשות המקומית לקבלת היתר בניה הכוללת סימון הצמדות.

הנתבע צרף לתצהירו את המפרט והתשריטים אשר צורפו לחוזה הרכישה שלו מול הקבלן. בפרק שכותרתו 'רכוש משותף' בסעיף 2 נרשם כי השטחים המסומנים בקומת הקרקע בתשריט המגרש בקווים אלכסוניים ובמספר הדירה יהיו צמודים לדירות שבקומת הקרקע להן הם סמוכים הנושאות את אותו מספר בהתאמה וכו'".

בית המשפט קבע כי תלונתו של הנתבע הוגשה בתום לב. השופט ציין כי על פי המסמכים אשר היו בידיו של התובע, שהתקבלו על ידי הקבלן, ניתן היה להסיק שהתובע פולש לשטח לא לו. במובן זה קבע בית המשפט כי הנתבע פעל בתום לב על מנת להגן על אינטרס לגיטימי ועשה זאת בדרך מקובלת באמצעות הגשת תלונה בפני רשות מוסמכת.

האם ניהול הליך נפל?

התובע טען כי הנתבע ידע בעת שכתב את המכתב השני כי הברור במסגרת ההליך הפלילי נסוב סביב שאלת ההתיישנות והוא ידע כבר בשלב זה שלא יוכל לעמוד מאחורי גרסתו בנוגע לביצוע העבודות בשנת 2004. במובן זה, התובע טען כי הנתבע גרם להמשכו של הליך נפל למרות כרוניקה של זיכוי ידוע מראש. בית המשפט קבע כי במידה והתובע היה מבקש להוכיח שמדובר בהליך נפל, שלוש משוכות עיקריות:

• עליו להוכיח כי אכן מדובר היה בהליך נפל מעיקרו.
• עליו להוכיח כי הנתבע נהג כפי שנהג בזדון ובלי סיבה טובה ומסתברת.
• עליו להוכיח כי ניתן היה לצפות מלכתחילה את סופו של ההליך שבו נקט הנתבע.

בית המשפט קבע כי התובע לא הצליח לעמוד בתנאים אלו, ואף לא באחד מהם. עמדתו של הנתבע כי הגיש את תלונות לרשות מוסמכת בתום לב וזאת על מנת להגן על אינטרס לגיטימי התקבלה בבית המשפט.

לסיכום, הנתבע פעל בעת בהגשת התלונה בתום לב ועל מנת להגן על אינטרס לגיטימי לשיטתו. התלונה הוגשה בפני רשות מוסמכת אשר בדקה אותה באמצעים העומדים לרשותה ומצאה כי יש מקום להגשת כתב אישום בגין בניה ללא היתר.

החלטת הרשות ניתקה אפוא את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבע בהגשת התלונה, ככל שהייתה כזו, לבין נזקו של התובע. לא הוכח כי הנתבע פרסם תוכן התלונה בפני אחרים. נסיבות אלו שללו מהתובע את עילת תביעתו.