עדות לפקידת סעד במסגרת תסקיר עבור בית המשפט, האם לשון הרע?

דרגו את המאמר

לשון הרע במסגרת עדות לפקידת סעד בבית המשפט לענייני משפחה, האמנם?

האם ניתן לתבוע את מי שמסר מידע לפקידת סעד אשר ערכה תסקיר עבור ביהמ"ש לענייני משפחה עפ"י חוק איסור לשון הרע? סוגיה זו, אשר עניינה בהוראות סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, הונחה לפתחו של בית משפט השלום בתל אביב.

בפרשה אשר מונחת לפנינו, מדובר בתביעה כספית בגין פרסום לשון הרע כנגד גננת ועוזרת גננת. בין התובעת לבין בעלה החלו ענייני גירושין אשר כללו, בין השאר, תביעה בסוגיית משמורת הילדים. במהלך הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה, ביקש בית המשפט מפקידת סעד לערוך עבורו תסקיר לגבי מסוגלותם ההורית של הצדדים.

      קראו גם בתחום:

• מכתב אנונימי לעיתון מהווה עילה להגשת תביעה בגין לשון הרע
• הכפשת שמו של אדם במסגרת תוכנית תחקירים בערוץ 2

• דחיית תביעת לשון הרע בגין היות האמירות בגדר זוטי דברים

• תביעת לשון הרב בין מתפללים לבין רב בית הכנסת

פקידת הסעד פנתה, בין השאר, לגננת ולעוזרת הגננת (הנתבעות) בכדי לקבל חוות דעת לצורך עריכת תסקירה. הנתבעות הטיחו בפני פקידת הסעד טענות קשות ומהותיות כנגד האם. לטענת התובעת, מדובר בניסיון לנגח אותה, להשפיל אותה ולעשותה מטרה לבוז ושנאה. כמו כן, התובעת הוסיפה כי מטרת הדברים הייתה בכדי לסייע לבעלה שלא כדין וזאת בשל סכסוך אשר ניטש בין הנתבעות לבינה.

הגננת ועוזרת הגננת טוענות - הגנה מכוח סעיף 13(5) לחוק

הנתבעות טענו כי יש לדחות את התביעה על הסף וזאת בשל פסיקתו של בית המשפט העליון בדבר סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. לטענתן, הלכה פסוקה כי החוק מקנה הגנה מוחלטת, שאיננה מותנית באמיתות הדברים או בטענה של פרסום כוזב וחוסר תום לב, בעת התקיים התנאים הקבועים בסעיף זה.

הנתבעות הוסיפו כי חרף העובדה שהן אינן צד להליך השיפוטי, עומדת להן ההגנה הקבועה בחוק וזאת משום שיש ליתן למונח פירוש רחב הכולל את כל ההליכים הקשורים לדיון שבמחלוקת בין הצדדים. לטענת הנתבעות, בתי המשפט קבעו לא אחת כי תסקיר אשר נערך לשם הליך משפטי חוסה תחת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.

בית המשפט דוחה את התביעה על הסף

בית המשפט קבע כי דין הבקשה לדחות את התביעה על הסף – להתקבל. סעיף 13(5) לחוק קובע כי ישנם מספר פרסומים אשר לא ישמשו עילה למשפט אזרחי. בין פרסומים אלו נמנים פרסומים של שופט, חבר בית דין דתי, בורר, או כל אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית. הלכה פסוקה של בית המשפט העליון קבע כי החסיון המוענק לפרסומי לשון הרע תוך כדי דיון שיפוטי לפי הוא חיסיון מוחלט.

• תביעה נגד גלובס בגין פרסום שכר בעיתון, האם לשון הרע?
• האם חברת פרטנר כינתה לקוח בתור מר אדון טיפש והאם מדובר בהוצאת לשון הרע?
• פגיעה בפרטיות נזקק בגין פרסום תמונה על ידי עמותה ללא אישור

כמו כן, על פי הפסיקה, אין לקרוא לסעיף 13(5) לחוק סייג הנוגע לתוכן הפרסום, שעניינו בשאלה האם ההתבטאות הדיבתית קשורה לדיון המשפטי ומשרתת אותו או שמא יסודה ברשעות ובזדון.

השופט דנציגר הגדיר זו בפסיקתו באופן הבא – "לשון החוק ברורה וחד משמעית והיא מציבה תנאי אחד ויחיד לקיומה של החסינות הנ"ל – אמירת הדברים תוך כדי דיון".

בנוגע לפרשנות המונח "תוך כדי דיון". מונח זה נהנה מפירוש רחב אשר כולל את כל ההליכים הקשורים לדיון שבמחלוקת בין הצדדים. בין השאר, חוסה מונח זה על כתבי בית דין, התכתבויות וניהול משא ומתן הקשורים למחלוקת נשוא הדיון. היות ומינוי פקידת הסעד במקרה זה נעשה על ידי בית המשפט, נקבע כי אכן מדובר בפרסום הנהנה מהגנת החוק.

"קיים אינטרס ראשון במעלה לאפשר לנחקרים ע"י פקיד הסעד לומר את דבריהם באופן חופשי, מבלי שמרחף מעליהם איום של תביעת דיבה, וזאת בפרט כשמדובר בצוות החינוכי של הקטין", נכתב בפסק הדין.