דחייה על הסף בתביעת לשון הרע על עדות בבית משפט

דרגו את המאמר

האם לשון הרע במסגרת עדות בבית המשפט היא עילה לתביעה נזיקית?

סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע קובע רשימה של פרסומים המהווים "פרסומים מותרים". כלומר, פרסומים שאף אם הם בפני עצמם נחשבים לשון הרע מבחינת ההגדרות של החוק לגבי לשון הרע, חלה עליהם הגנה משום שיש אינטרסים אחרים שחשובים יותר מהאינטרס לשמו הטוב של התובע.

לדוגמה, סעיף 13(5) לחוק קובע כי פרסום על ידי מישהו בעל סמכות שיפוטית או בעל דין, שנעשה תוך כדי הדיון, לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי. דוגמה לדיון שנערך בהקשר להגנה זו, ניתן לראות בערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב, שהחליט לדחות על הסף תביעה בגין לשון הרע שהגיש המערער בערעור זה.

המערער הוא הדוד של המשיב. לאחר שנכרת הסכם בין מספר חברי המשפחה, בנותיו הקטינות של המערער הגישו בקשה לביטולו של אותו ההסכם. במהלך הדיון, לאחר שהמשיב הוזהר כי הוא מעיד תחת אזהרה, טען המשיב כי אביו של המערער "הצטער על הסחטנות" של המערער. כמו כן, הוא טען שהמערער השפיע השפעה בלתי הוגנת על צוואת אביו של המערער. על הדברים הללו שנאמרו על ידי המשיב, המערער הגיש תביעה בגין לשון הרע לבית משפט השלום בתל אביב.
הדיון בבית משפט השלום.

המערער טען בבית משפט השלום כי דבריו של המשיב נאמרו בתום הדיון, ואין קשר בין הדיון שהתקיים והדברים שנאמרו. המשיב מצידו, הגיש בקשה לדחיית התביעה בגלל היעדר עילה. המשיב הסתמך על ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לגבי דברים שנאמרו במהלך דיון שיפוטי.

בית משפט השלום דחה את התביעה וקיבל את בקשתו של המשיב לדחייה על הסף. לאחר שהוא עיין בפרוטוקול הדיון, הוא הגיע למסקנה כי הדברים נאמרו לאחר אזהרה ותוך כדי הדיון. כמו כן, נקבע כי דבריו של המשיב נאמרו בהתייחס לנסיבות שקדמו לעריכת ההסכם, ועל כן יש להם קשר ישיר לעניין שנדון בבית המשפט.

הערעור בבית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי ציין כי סעיף 13 מכיל פרסומים מותרים, כלומר פרסומים שלא יכולים לשמש עילה לתביעה. המטרה של סעיף 13(5) הינה להגן על דברים שנאמרים תוך כדי הדיון המשפטי, מבלי שהאנשים יחששו להגיד אותם לשם בירור העובדות בדיון. כמו כן, נראה כי בית המשפט העליון אף הרחיב את ההגנה במטרה לא להכביד על בעלי הדין, לשקול כל פעם את השאלה, האם דבריהם נאמרים לשם הדיון או לא.

במקרה שלנו, הדברים של המשיב נאמרו על ידו תוך כדי חקירתו על דוכן העדים. לכן, אין גם מקום לבחון האם הדברים שלו נאמרו בשביל אותו ההליך השיפוטי שהתנהל או לא. בית המשפט המחוזי מגיע למסקנה דומה אליה הגיע בית משפט השלום. דבריו של המשיב נאמרו תוך כדי הדיון, ולכן דבריו מוגנים באמצעותן של סעיף 13(5). על כן, התביעה של המערער נדחית על הסף.

לסיכום, ניתן לראות כי רק במקרים חריגים שבחריגים יכיר בית המשפט בזכותו של אדם לתבוע בגין לשון הרע, על דברים שנאמרו במהלכו של הדיון השיפוטי. הסיבה היא ברורה, הערכאות השיפוטיות הינן המקום לבירור העובדתי של השאלות, ובשיטת המשפט הישראלית, שני הצדדים היריבים יכולים להעלות כל טענה שהם רוצים כנגד הצד השני.

החשש העיקרי הינו שבעלי הדין, או עדים בערכאות השיפוטיות, יחששו להגיד את דעתם או את מה שהם חושבים שהוא האמת, במידה והם לא בטוחים בכך ב-100%. המטרה אינה לחסום בפניו של בית המשפט את הגישה לראיות, אלא לאפשר לשופטים לבצע את הסינון בעצמם, ולתת את המשקל הראוי עבור הראיות שמגיעות בפניהם.