תביעת לשון הרע, בעל נגד אשתו

דרגו את המאמר

תביעת לשון הרע בין בני זוג - דוגמא לפסק דין

לאחר שנות נישואים רבות, זוגות יכולים למצוא עצמם במאבקים משפטיים מרים. מאבקים אלה גולשים לא אחת הרבה מעבר לסכסוכים הנוגעים נושאי הרכוש. כך לדוגמה במקרה שיפורט להלן, בו הבעל החליט לתבוע את אשתו בטענה כי זו הפיצה נגדו מכתב המהווה לשון הרע.

התובע והנתבעת נשואים משנת 1984, 22 שנה לפני תחילתו של ההליך. בנוסף להליך הנוכחי, התקיימו בין הצדדים הליכים שונים בעניינים של משמורת, מזונות ופירוק שיתוף. הנתבעת, שלחה מכתב לשלושה רבנים ובו האשימה את התובע בכך שהתעלל בה פיסית ונפשית. כמו כן, היא טענה כי התובע מסית את ילדיהם נגדה. התובע מצידו, טען כי הפרסום הינו שקר וגרם לו להיות "מצורע" בקהילתו. על כן, הוא תבע את אשתו בגין עוולת לשון הרע. הנתבעת טענה כי המכתב מהווה פניה בתום לב לגורמים רבניים שמכירים את התובע. לטענתה, הפניה נועדה לשנות את דרך התנהגותו הקלוקלת של הבעל.

האם המכתב מהווה לשון הרע?

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר כי לשון הרע הינו דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם, לבזות אותו או לפגוע במשרתו. עצם העובדה שהמכתב היה מיועד לרבנים, לא שולל את תחולת החוק. בית המשפט ציין כי מדובר בטענות קשות והטענות הללו מהוות לשון הרע כנגד אדם, במידה ונמצא כי אין לו את ההגנות הקבועות בחוק. לכאורה המכתב מהווה לשון הרע אבל בית המשפט דוחה את התביעה משום שהוא פוסק כי לאשתו של התובע, הנתבעת, עומדות מספר טענות הגנה.
הגנת "אמת דיברתי"

חוק איסור לשון הרע כולל את הגנת "אמת דיברתי". כדי להוכיח הגנה זו יש להוכיח שני דברים: א- צריך להוכיח כי מבחינה עובדתית, תוכן הפרסום היה אמת. כלומר, יש להשוות בין המציאות כפי שהיא התרחשה ותוכן הפרסום, ולבחון האם יש אמת בפרסום. ב- לא מספיק שהפרסום אמת, צריך גם להוכיח כי יש "עניין ציבורי" בפרסום. כלומר, בית המשפט שואל האם יש יסודות חברתיים שיצדיקו את הפרסום.

בית המשפט מציין כי הוא התרשם מתסקיר פקידי הסעד וחוות דעתו של הפסיכולוג בתיק המשמורת, כי המשפחה נמצאת במצב קשה בו מתקיימת הסתה של האב והבנים כנגד האם. ניתן להניח כי הסתה בוטה זו עולה לגדר התעללות נפשית, אותה התעללות עליה מדברת הנתבעת במכתבה. אומנם הנתבעת לא הצליחה להוכיח בצורה חד משמעית כי התקיימה בביתה אלימות פיסית, אבל בית המשפט התרשם כי בסביבה בה מופעלת כלפיה אלימות מילולית קשה, הגלישה לאלימות פיסית הינה בהסתברות גבוהה.

לגבי ה"עניין הציבורי", בית המשפט קובע כי יש צורך לאזן בין האינטרס הציבורי של זכות הציבור לדעת, והאינטרס הפרטי של הגנה על פרטיותו של התובע. במקרה זה, נראה כי האינטרס הציבורי של הגנה על נשים מוכות, מהווה אינטרס חזק שיכול לגבור על האינטרס של הפרט. ניתן לציין כי יש מקרים רבים של אלימות בני זוג ולכן, כדי למנוע את התדרדרות המצב, צריך לקבוע כי מתקיים אינטרס בפרסום מהסוג שנעשה במקרה זה. לסיכום הגנה זו, בית המשפט קובע כי הפרסום מהווה "אמת דיברתי" ולכן התביעה יכולה להידחות רק בשל כך.

הגנת תום הלב בפרסום, האם חלה?

בית המשפט קובע כי הנתבעת יכולה ליהנות גם מהגנת תום הלב שקבועה בסעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע. בין היתר ניתן לציין כי האינטרס של שלמות הגוף של התובעת, מהווה אינטרס אישי חשוב. בנוסף, הפניה לרבנים מהווה פרסום שאינו עובר את השיעור המספיק שנועד להשיג את המטרה הראויה.

כלומר, יש להבחין בין פרסום מעל דפי העיתון ופרסום כפי נעשה במקרה זה. הפניה לרבנים הייתה מעיין פנייה למגשרים בעלי סמכות, ולכן אין מדובר בפניה סתם. לסיכום, פניה זו נעשתה בתום לב ומניעיה היו כשרים. לא הייתה כאן כוונה לפגוע בתובע, אלא להדוף את המתקפה בה הייתה נתונה הנתבעת. לכן, בית המשפט פוסק כי הפרסום נעשה בתום לב, בהתאם להגנה הקבוע בסעיף 15(3).