דחיית תביעה של כדורגלן בגין פרסום לשון הרע בעיתון ידיעות אחרונות

דרגו את המאמר

הגנת אמת בפרסום, בכתבה אודות כדורגלן בכיר

בידיעות אחרונות פורסמה כתבה שעסקה בניסיונו של שחקן כדורגל בקבוצת הפועל באר שבע להשיג, לכאורה, אחוזי נכות במרמה מן הביטוח הלאומי. הכדורגלן תבע את העיתון בגין לשון הרע, שכן לדבריו יש בכתבה כדי לבזותו, להשפילו, ולפגוע במוניטין הרב ממנו הוא נהנה כשחקן כדורגל.

אין מחלוקת כי הפרסומים אודות התובע מהווים לשון הרע כמשמעות מונח זה בחוק איסור לשון הרע, שכן על פי מבחן האדם הסביר, היה בהם כדי להשפילו בעיני ציבור אוהדי הכדורגל, ולעשותו מטרה לבוז ולעג מצדם. מן העדויות עולה כי במשחק אחד בו השתתף התובע לאחר הפרסומים לגביו, כינה אותו קהל האוהדים בכינויי גנאי, כגון "נכה", "גנב" ו"שקרן". העיתון טוען להגנת אמת בפרסום, ועל כן השאלה היא האם היה אמת בנאמר בכתבה, והאם היה אינטרס ציבורי בפרסומה.
 

האם התחזה הכדורגלן?

התובע זומן למשרדי הביטוח הלאומי לשם ביקורת חוזרת, עקב חבלה שהתרחשה לו על מגרש הכדורגל מספר שנים לפני כן. בעקבות אותה חבלה נפסקו לשחקן אחוזי נכות זמניים, וביום בו עוסקת הכתבה הוא זומן לפני וועדה רפואית על מנת לבחון אם נותרה לו נכות צמיתה כלשהי.

התובע מדגיש כי לא הסתיר מהוועדה הרפואית את דבר היותו כדורגלן, ולפיכך כל ניסיון לייחס לו התחזות הינו שקר. מתוך פרוטוקול הוועדה עולה כי התובע לא הסתיר מהוועדה את דבר היותו שחקן כדורגל פעיל בקבוצת הפועל באר שבע, אולם לא גילה שיומיים קודם לכן שיחק במשך 90 דקות במסגרת ליגת העל. על כן, לא ניתן לייחס לו התחזות במובן של העמדת פנים כאילו מדובר באדם אחר, אולם ניתן לייחס לו הסתרת מידע רלבנטי.

הוועדה מצאה כי בתיקו הרפואי של התובע קיימת עדות לכאבים בגב התחתון, כחודש לפני החבלה הנדונה. בעקבות החבלה היתה החמרה זמנית במצבו של השחקן, אולם כיום לא נותרה נכות בעקבות התאונה. עוד נכתב בדוח הוועדה כי הנבדק לא שיתף פעולה באופן מלא, וטען כי איננו יכול לעשות פעולות שונות, שחברי הוועדה סבורים שהוא מסוגל להן, כגון לגרוב גרביים באופן עצמאי. סיכומו של דבר, רופאי הוועדה התרשמו בזמן אמת, כי התובע מתחזה, במובן זה שהוא מציג את עצמו כמי שמתקשה לבצע פעולות בסיסיות, כאשר לאמיתו של דבר הוא מסוגל לבצען.
 

האם יש עניין ציבורי בפרסום אודות שחקני כדורגל?

על מנת שהנתבעים יוכלו ליהנות מהגנת אמת בפרסום לפי ס' 14 לחוק איסור לשון הרע, לא די בכך שהדבר שפורסם היה אמת. שומה עליהם להראות בנוסף כי היה בפרסום ענין ציבורי. מקובל ליישם בעניין זה את מבחן התועלת, הקובע כי עניין ציבורי המצדיק פגיעה בפרטיות אדם על-ידי פרסום, הינו עניין שיש לציבור תועלת בידיעתו, לשם גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים, או לשם שיפור אורחות חייו.

כאשר מדובר בפרסום המתייחס לדמות ציבורית, גוברת הנטייה להכיר בקיומו של אינטרס ציבורי בפרסום, שכן בחברה דמוקרטית זקוק הציבור במידע מלא, שיאפשר לו לגבש דעה על האנשים המשפיעים על חייו. גם בהחלטת אדם ליטול על עצמו מעמד חברתי מסוים, ניתן לראות במקרים מסוימים הסכמה מכללא מצדו לוויתור מסוים על פרטיותו.

שיקולים אלה מצדיקים את התרת פרסומם של פרטים הנוגעים לדמויות ציבוריות, אשר אילו היו נוגעים לאנשים פרטיים לא היה מקום לפרסמם. בית המשפט קבע כי בחברה הישראלית, שבה שחקני כדורגל הפכו לגיבורי תרבות המהווים מושא להערצה, יש ענין ציבורי מובהק בפרסום אודות מעשיהם, כאשר מדובר במעשים הנגועים בחוסר יושר, כגון ניסיון לקבל כספים להם אין הם זכאים.

זהו מידע שיש לציבור תועלת בידיעתו, לשם גיבוש דעתו אודות אותם שחקנים. אין ספק כי התובע, בהיותו שחקן בליגת העל וחבר לשעבר בנבחרת ישראל, הוא דמות ציבורית. לנוכח ממצאי הועדה בדבר התנהגותו חסרת היושר של התובע, היה אינטרס ציבורי להביא את הפרשה לידיעתו של הציבור. משנמצא כי הפרסומים בעיקרם היו פרסומי אמת, והיה אינטרס ציבורי בפרסומם, עומדת לנתבעים הגנת אמת בפרסום לפי ס' 14 לחוק איסור לשון הרע.