הגשת תביעות לשון הרע ללא עילה - שימוש לרעה בהליכי משפט

דרגו את המאמר

שימוש לרעה בהליכי משפט והגשת תביעות רבות בגין "לשון הרע"

שימוש לרעה בהליכי משפט, הינה פרקטיקה שמתרחשת לא אחת בבתי המשפט. מדובר על תביעות קנטרניות, שכל תכליתן לפגוע ולהציק לנתבע. תביעות מסוג זה משוללות כל יסוד, ומופרכות לחלוטין. במשך השנים, בתי המשפט והמחוקק, פיתחו מספר דרכים להתמודד עם תביעות מסוג זה.

ההתמודדות נעשית בעזרת תקנות סדר הדין האזרחי, כמו גם בעזרת ההלכה הפסוקה, פסיקותיו של בית המשפט העליון שמחייבות את ערכאות המשפט הנמוכות. פסיקתה של סגנית הנשיא בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, יכולה להוות דוגמה להתמודדות זו.

התובע הגיש תביעות שונות ומשונות, נגד מספר נתבעים רב מאוד. כל התביעות עוסקות בהוצאת דיבה ולשון הרע. בין הנתבעים היו גרושתו של התובע ובנותיו. דרך ההתמודדות הראשונה של בית המשפט עם תובע טרדן זה, היה איחוד התביעות. לבית המשפט יש סמכות על פי תקנות סדר הדין האזרחי, לאחד מספר תביעות אשר מעוררות שאלות דומות של עובדה או משפט. שופט או רשם של בית משפט, רשאים להורות על איחוד מספר תביעות לפי בקשה של אחד מבעלי הדין או מיוזמתם ובתנאים שיראו להם.

חוסר עילה

סגנית הנשיאה קובעת בהחלטתה, כי התביעות אינן מגלות עילה. התובע לא פירט מה בדיוק מהווה לשון הרע, לא מצוין מקום הפרסום ומועד הפרסום. בתביעה היחידה בה התובע מנסה לפרט את לשון הרע, נראה כי הוא בעצם מפרט את כתב האישום כפי שזה הוגש נגדו בהליך פלילי.

על פי תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, בית המשפט רשאי להורות על מחיקת התביעה על בסיס הנימוק, כי כתב התביעה לא מראה עילת תביעה. סגנית הנשיאה השתמשה בתקנה זו על מנת לדחות תביעה זו, שהוגשה לפניה, אף ללא צורך בבקשת תגובת הנתבעים.

שימוש לרעה בהליכי משפט

על פי ההלכה הפסוקה, פסקי הדין של בית המשפט העליון שמהווים הלכה מחייבת עבור בתי משפט השלום והמחוזיים, לכל בית משפט יש "סמכות טבועה" לדחות תביעה שמהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. נראה כי במקרה זה, כתב התביעה ונסיבות הגשתו זועקים כי אכן יש ניסיון להשתמש לרעה בהליכי המשפט.

שימוש באמירות פוגעניות

על פי העובדות שמביאה סגנית הנשיאה בהחלטתה, כתב התביעה של התובע מכיל אמירות פוגעניות ובוטות, שלא לצורך. בית המשפט לא יסבול שימוש באמירות פוגעניות, בכתב טענות שמוגש לבית המשפט. ואכן, על פי תקנה 91(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, בית המשפט רשאי למחוק כתב טענות במידה והוא "מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה".
 

"מטרת התביעות הינה גלויה..."

השופטת מציינת כי התובע פגע בעבר בבתו, הורשע עקב כך ונידון ל-16 שנות מאסר. עולה מכתב תביעתו כי הוא מנסה להמשיך ולפגוע בה, ומטרתו גלויה לעיני כל. לסיכום, כתב התביעה לא רק נמחק לחלוטין, אלא אפילו לא נשלח לנתבעים.

עצם העובדה שכתבי התביעה לא נשלחו לנתבעים, מהווה חריג גדול בשיטת המשפט הישראלית. בישראל, שיטת המשפט הינה אדוורסרית. כל צד מייצג את עצמו והשופט הינו ניטראלי, ויכול להחליט רק לאחר ששמע את שני הצדדים. כאן, הניסיון לנצל את ההליכים השיפוטיים להשגת מטרות נלוזות, הוא כל כך ברור, שסגנית הנשיאה משתמשת בחריגים לשיטה זו, כאשר אינה נזקקת כלל לתגובת הנתבעים

יש לציין כי בפני בית המשפט, עומדים כלים נוספים להתמודדות עם תובעים מסוג זה. אחד הכלים הללו הינו פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה. בהחלטתה של הסגנית הנשיאה במקרה זה, אין היא מטילה הוצאות על התובע אב אפשרות זו קיימת. על כן, יש להיזהר בהגשת תביעות סרק לבתי המשפט.