הגנות בחוק לשון הרע, כשמדובר על איש ציבור

דרגו את המאמר

היקף הגנות אמת בפרסום ותום לב, בפרסום לשון הרע על איש ציבור

חבר מועצת נס ציונה תובע את כותבי ועורכי המקומון המתפרסם בעיר, בטענה כי פרסומיו של המקומון אודותיו עולים כדי הפרת חוק איסור לשון הרע. בסדרת כתבות שהתפרסמו במקומון תואר כיצד התובע חסם בכוונה תחילה את דרכה של ניידת משטרתית שרדפה אחר מכונית שנהגה חשוד בביצוע פיגוע חבלני, תוך שהוא צועק ומעליב את השוטרים שבניידת,.

כמו כן, נטען כי חבר המועצה, אשר כיהן אז כיושב ראש וועדת רישוי עסקים, מנהל בית עסק ללא רישיון. בנוסף, פורסמו דעותיהם השליליות של אישים שונים, ביניהם קצין משטרה בדימוס ופקח העובד בנס ציונה, על התנהלותו הכללית של התובע.

חוק איסור לשון הרע (1965) קובע כי לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה, או לפגוע במשרתו. על מנת לקבוע אם פרסום כלשהו מהווה לשון הרע, בית המשפט מפעיל מבחן אובייקטיבי, הבודק אם הפרסום המדובר מהווה לשון הרע בעיני האדם הסביר. במקרה המתואר נקבע כי סדרת הכתבות שהתפרסמה במקומון אכן מהווה לשון הרע, מאחר וכל אדם סביר אשר יקרא אותן ימצא את הכתוב בהן כמשפיל ופוגעני.

חופש הביטוי מול הזכות לשם טוב

סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע מעניק הגנה מחבות בנזיקין עקב פרסום דבר לשון הרע שיש בו אמת, ובפרסומו יש עניין ציבורי. כאשר מדובר על אישיות ציבורית, בית המשפט נוטה לייחס משקל רב יותר לחופש הביטוי, לעומת זכותו של איש הציבור לשם טוב.

מעדויות הצדדים עולה כי המקרים המתוארים בכתבות אכן התרחשו, ומכאן שיש אמת בפרסום. חשיבות הפרסום והעניין הציבורי הם בכך שהתובע הינו אישיות ציבורית, והכתבות חושפות מידע רלבנטי ובעל ערך ציבורי אודותיו. מן הכתבות עולה כי התובע פעל בניגוד לחוק, ובניגוד מוחלט למצופה מאישיות ציבורית בכלל, ובפרט ככל הנוגע להפעלת עסק ללא רישיון על ידי אדם אשר כיהן בתקופה הרלבנטית כממונה על רישוי עסקים.

האם קשר משפחתי בין הכתב ליריבו של התובע שולל הגנת תום לב?

חבר המועצה טוען כי פרסום הכתבות לוקה בחוסר תום לב, שכן אחד הכתבים המעורבים בכתבות האמורות הינו חתנו של ראש עיריית נס ציונה, יריבו הפוליטי של חבר המועצה, עובדה אשר לא פורסמה על ידי המקומון. כאמור לעיל, חלק מהכתבות הן כתבות אינפורמטיביות שפרסמו ידיעות עובדתיות שהוכחו כנכונות, וחלקן הן כתבות שפורסמו בטור פובליציסטי המתייחסות למעשיו והתנהגותו של המערער, תוך הבעת דעה ומתיחת ביקורת עניינית ולגיטימית על פעולות אלה.

לפרסומים אלה חשיבות ציבורית רבה נוכח תפקידו הציבורי של המערער והשפעתו על הציבור. תוכן הפרסומים סביר בנסיבות העניין, לגיטימי והכרחי במדינה דמוקרטית. בית המשפט קבע כי אין בקשר המשפחתי שבין אחד הכתבים לבין ראש עיריית נס ציונה כדי להשפיע על המניע לכתיבת הכתבות ותוכנן, שכן סביר כי אירועים מהסוג הנדון היו מתפרסמים בלאו הכי, במקומון המסקר אירועים חריגים המתרחשים בנס ציונה והסביבה, בפרט כאשר גיבור הסיפור הוא דמות ציבורית.

כמו כן, סביר כי תפורסם הבעת דעה וביקורת על התרחשויות אלה, ולפיכך נפסק כי הנתבעים פעלו בתום לב. יחד עם זאת הוסיף בית המשפט כי במסגרת חובת הגילוי הנאות היה מקום לציין את הקשר המשפחתי שבין הכתב ובין ראש עיריית נס ציונה, אך אין בכך מספיק בכדי לפגוע בחזקת תום הלב של העיתון.

נקבע כי המערער כאיש ציבור, חבר מועצה בעירייה, ויו"ר ועדת רישוי עסקים, ניהל עסק ללא רישיון והתנהג באירועים שפורסמו בכתבות בצורה שהיה ראוי לבקרה. גם אם הייתה נימה מזלזלת בכתבות, לא ניתן לנתק את האמור בהן מראיית הדברים הכוללת, שהצדיקה ביקורת על המערער ופעילותו כאיש ציבור. התביעה נדחתה.