תלמיד ישיבה נפל למותו באתר בנייה הסמוך לפניימיה בה למד - האם פיצויים?

דרגו את המאמר

אחריות ישיבה לנפילה של תלמיד פנימייה באתר בנייה סמוך לישיבה בה למד

תא (י-ם) 1788-07

תלמיד ישיבה מצא את מותו באתר בנייה אשר היה סמוך לפנימייה בה הוא התגורר ולמד. האם הפנימייה הייתה אחראית לתאונת התלמיד וזאת משום שהיא לא מנעה מהצעיר להיכנס לאתר הבנייה? איזה משקל יש לייחס בבית המשפט לגילו של המנוח במקרה זה? האם ישנה משמעות לכך שמדובר בבגיר ולא בקטין? שאלות אלה עמדו במרכזו של פסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט השלום בירושלים.

התובעים, בני משפחתו של המנוח, טענו כי הפנימייה הייתה אחראית לפצותם בגין התאונה וזאת משום שעסקינן במוסד חינוכי אשר היה כפוף לנוהלי משרד החינוך. לטענתם, מוסד הלימודים לא היה רשאי לבצע פעולות בניה במהלך הלימודים כאשר לא נקבעו במקום "הסדרי בטיחות".

      קראו עוד בתחום:

• האם משרד החינוך אחראי לפציעה של תלמיד במהלך תרגיל בבית הספר?
• תלמידים בג'נין נפגעו בגין התפוצצות רימון, האם רשלנות המדינה?
• תאונה בגן ילדים - 200,000 שקלים פיצויים
• תביעה נגד משרד החינוך בעקבות טביעת תלמיד בטיול שנתי

בני המשפחה של המנוח הוסיפו וטענו כי תלמידי הפנימייה לא קיבלו חינוך בסוגיות בטיחות ולא ננקטו אמצעי בטיחות כלפיהם מתוך נקודת הנחה קלוקלת כי מדובר ב"בחורים אחראים". התובעים ציינו עוד כי הנתבעת לא אסרה את היציאה לאתר הבניה, לא הזהירה את התלמידים מפני הסכנות אשר "ארבו" להם באתר, ולא התקינה סורגים בחלונות למרות שהיא ידעה כי "הפרצה קוראת לגנב". זאת ועוד, לטענת התובעים, הפנימייה הייתה בעלת המקרקעין. אי לכך, נטען כי היה ניתן להטיל עליה אחריות למקרה גם מכוח בעלותה הנ"ל.

הפנימייה טענה כי האחריות למקרה רבצה לפתחו של המנוח בלבד וזאת משום שהאחרון עשה מספר פעמים בעבר את המסלול הנ"ל. לטענתה, "לא הייתה זו הפעם הראשונה בה המנוח יצא מהחלון, דילג מעל החפירה, טיפס מעל המעקה וירד במדרגות בדרך חזרה לחדרו". כמו כן, הנתבעת טענה כי איש מטעמה לא ביקש מהמנוח לצאת מחדרו דרך החלון, בוודאי שהוא לא הוכרח לעשות כאמור. מוסד החינוך טען עוד כי מדובר באדם שהיה בן 19 במותו, דהיינו – הוא היה צריך לדעת כי הליכה באתר בניה בשעת לילה מאוחרת הינה עניין מסוכן העלול להיגמר בעברי פי פחת.

חובת הזהירות החלה על בעל מקרקעין שהינו מוסד חינוכי

בית המשפט פתח את פסק דינו בקביעה הידועה כי חלה על בעל מקרקעין או מחזיק במקרקעין חובת זהירות מושגית כלפי ציבור המבקרים במקום. אי לכך, לא היה צורך להרחיב בנוגע לחובת הזהירות המושגית שהייתה קיימת בין הצדדים. זאת ועוד, מדובר במקרה בו תלמיד של הישיבה נפגע במבנה הנמצא בבעלותה. הלכה פסוקה היא כי קיימת חובת זהירות גם בין מורה ותלמידיו, ומקל וחומר בין מוסד חינוכי לבין התלמידים הבאים בשעריו.

השופטים ציינו כי היקף אחריותו של בעל מקרקעין בנזיקין נבחן בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. כאשר מדובר במוסד לימודי, בית המשפט מתייחס גם לגיל התלמידים, מהות הפעילות אשר במהלכה התרחשה התאונה, טבעם של הסיכונים נשוא התובענה, האמצעים הסבירים אשר היה ניתן לנקוט בהם בכדי למנוע את התאונה, הפיקוח על התלמידים וכדומה.

הפנימייה תלתה יהבה פעם אחר פעם בגילו של המנוח ובהיותו בגיר במותו. עם זאת, צוין כי המנוח אמנם היה בגיר, אך הפנימייה הייתה מוסד חינוכי בו למדו גם צעירים קטינים (החל מגיל 16.5). דהיינו, במקום הייתה סכנה גם לקטינים, וסכנה זו נשקפה לקטינים ובגירים במקביל. "חובת הזהירות של המוסד החינוכי ושל הפנימייה, לגבי הסיכון הטמון ביציאה לאתר בנייה הסמוך למוסד, כמו לגבי סיכונים אחרים, הייתה קיימת לגבי התלמיד הקטין ולגבי התלמיד הבגיר כאחד", נכתב בפסק הדין.

לסיכום,

בית המשפט קבע כי יש להטיל על הפנימייה אחריות לנפילתו של התובע. נקבע כי התאונה אירעה באתר בנייה אשר גבל בקיר הפנימייה, ואשר חלונות המוסד החינוכי פנו אליו והיו נגישים לכיוונו. השופט קבע כי האפשרות של התלמידים בישיבה לצאת לאתר הבנייה דרך החלונות הייתה אפשרות שניתן היה לצפות אותה מראש ולהתכונן אליה.

אי לכך, נקבע כי מדובר ברשלנות אשר רבצה לפתחה של הפניימיה, וזאת משום שהיה עליה לנקוט באמצעים סבירים בכדי לחסום את הגישה לאתר הבנייה. כמו כן, הפנימייה הייתה צריכה להזהיר את התלמידים מפני כניסה לאתר הבניה, לאסור עליהם את האמור, ולפקח על כך שאזהרותיה ואיסוריה מתקיימים בפועל.

"התאונה נגרמה בשל רשלנות הפנימייה. בין מותו של המנוח לבין רשלנות זו התקיים קשר סיבתי משפטי אשר חייב פסיקת פיצויים לבני משפחתו של האחרון", סיכם השופט את החלטתו.