אשה שנפלה במהלך טיול מאורגן הגישה תביעה נגד המדריך

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

בחודש נובמבר 2010, השתתפה התובעת, ילידת שנת 1966, בטיול קבוצתי בנגב, במהלכו היא נפלה ושברה את פרק כף יד ימין. התובעת טענה כי המדריך סטה מהמסלול המתוכנן, והוביל את הקבוצה במדרון תלול ומסוכן, אשר גרם לפציעתה, על כן הגישה תביעה לפיצויים נגד מארגן הטיול. בית משפט השלום בירושלים נדרש להכריע האם יש מקום להטיל על המארגן אחריות בגין נזקי התובעת, ולקבוע מה גובה הנזק.

התובעת טענה כי מדובר בטיול של 30 משתתפים בגילאי 40 עד 60, אשר היה אמור להיות מותאם לאנשים בגילה, בעלי כושר פיזי רגלי מתון. אולם המדריך החליט לסטות ממסלול ההליכה והוריד את המטיילים בירידה מסוכנת ותלולה מאוד, ללא שביל הליכה מסומן, שהאבנים בה התגלגלו.

במהלך הירידה התובעת ניסתה לעזור לאחד מהמטיילים שהתקשה בירידה, ובדרך נתקלה בסלע קטן. כתוצאה מכך איבדה את שיווי משקלה, נפלה ונפצעה בכף היד. התובעת נאלצה להמשיך במסלול למרות הכאבים, מכיוון שהמדריך צעד מקדימה, ואף ציינה כי כאשר הגיעה למטה ראתה שלט המזהיר מפני אבנים מתדרדרות באותו מקום.

התובעת פנתה ממקום התאונה לבית חולים, שם אובחן שבר בפרק כף יד ימין, וידה גובסה למשך מספר שבועות, ולאחר מכן נדרשה לעבור טיפולי פיזיותרפיה וגם ניתוח. התובעת קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי דמי תאונה בסך של 5,870 שקלים, ואושרו לה ימי מחלה למשך כשלושה חודשים. מומחה רפואי מטעם בית משפט הכיר ב- 5% נכות צמיתה בגין התאונה.

הנפילה היא סיכון טבעי הכרוך בטיול שטח

המדריך ציין כי מזה עשור הוא משמש כמורה דרך מוסמך, והוא בעל הכשרה ותעודות מטעם משרד החינוך והחברה להגנת הטבע. לטענתו מדובר במסלול רגיל שיש בו עליות וירידות ומתאים לכל סוגי המטיילים וטען כי הוא כלל לא סטה מהמסלול המתוכנן.

המדריך הודה שבסוף המסלול היתה ירידה שהשיפוע בה קצת תלול, שם איבדה התובעת שיווי משקלה, אולם נפילתה לא קשורה לסימון ולסטייה מהמסלול, אלא לכך שמדובר בטיול בשטח וקיים סיכון טבעי למעוד או להחליק במהלכו.

המדריך התרשל בעצם בחירת מסלול חלופי עם מדרון תלול

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועדים מטעמם, השתכנע בית המשפט כי המדריך סטה מהמסלול הרגיל וכי קטע המדרון, שבו ירדה הקבוצה, לא תאם את גילאי המשתתפים, וכי הבחירה לרדת בו עולה כדי רשלנות, שבגינה נפלה התובעת ונגרמו לה נזקי גוף.

בנוסף קבע כי התובעת לא היתה מספיק זהירה ולא התאימה את הליכתה, למרות שהבינה בתחילת הירידה כי היא קשה ואף חלק מהמטיילים ירדו על ישבנם, כדי לא ליפול. לפיכך סבר כי יש לייחס לה אשם תורם לקרות התאונה בשיעור של 10%.

בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה, וקבע כי התובעת זכאית לפיצויים מהנתבע בסך של 48,250 שקלים, בגין הפסדי שכר בעבר, פגיעה בכושר ההשתכרות וכאב וסבל. בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 שקלים.

ת"א 58027-12-12