תביעה נגד עיריית ירושלים עקב החלקה על מדרגות רטובות בשטח ציבורי

דרגו את המאמר

בחודש אוגוסט 2008, ירד התובע, יליד שנת 1967, במדרגות בגן ציבורי בשכונת רמות בירושלים, ובעת הירידה החליק ונפל. כתוצאה מכך רגלו נשברה, המשקפיים שלו נשברו וחליפתו נרטבה. התובע טען כי המדרגות היו מלאות בבוץ ובירוקת, ועיריית ירושלים הפרה את אחריותה לדאוג לתחזוקה תקינה של תשתיות ציבוריות בתחומה, על כן הגיש תביעת פיצויים נגד העירייה בגין נזקי גוף.

התובע הגיש תמונות שצילמה אשתו ביום התאונה ברחוב, ומהן עלה כי המדרגות היו רטובות עם שטחים לא מעטים של בוץ, ואף היו מלאות בירוקת. אשתו העידה כי הבחינה בזרם מים שפרץ מתוך הצמחייה של הגן במקום האירוע. עד נוסף שלמד בישיבה הסמוכה למקום מסר כי ראה מים על המדרגות בדרך קבע.

בעקבות הנפילה נגרם לתובע שבר מרוסק של העקב תוך מפרקי, הוא עבר ניתוח לקיבוע פנימי באמצעות פלטה וברגים, ובמשך שבועיים נעזר בקביים ונמנע מלדרוך על הרגל. מומחה רפואי מטעם בית המשפט העריך כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 20% בגין הגבלה ניכרת של תנועות הקרסול.

העירייה טענה כי פעלה למניעת הצטברות מים ובוץ במדרגות

מנגד טענה העירייה שמקור המים הגיע משטח פרטי הסמוך לגן, ולא נבע מצינורות ההשקיה של הגינה, לכן היא אינה אחראית להימצאותם של המים והבוץ ואינה אחראית לנסיבות קרות התאונה ולנזקי התובע. בנוסף טענה כי פעלה למניעת הצטברות מים ובוץ במדרגות, ודאגה לתקן את ניקוז המים בשטח הפרטי הסמוך לגן הציבורי.

העירייה ציינה כי השקיית הגן מסתיימת כל יום בשעה חמש בבוקר, והתאונה אירעה בסביבות השעה אחת בצהריים בעיצומו של חודש אוגוסט, לפיכך גם אם נזלו מים מצינורות ההשקיה, הם היו מתייבשים עד הצהריים. עוד טענה כי יש לייחס אשם תורם לתובע, שמתגורר סמוך לגן ועבר מדי פעם במקום.

בית המשפט ציין כי על הרשות המקומית מוטלת חובת הזהירות בהפעלת סמכותה ואחריותה לדאוג לתחזוקה תקינה ובטיחותית של תשתיות המצויות בתחומה, לרבות בגנים ציבוריים, וסבר על פי הירוקת שהצטברה כי מדובר במפגע מתמשך בשל הימצאותם דרך קבע של מים ובוץ במדרגות. בית המשפט הגיע למסקנה כי עיריית ירושלים לא נקטה באמצעים סבירים להסרת המפגע ובכך הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע. בנוסף קבע כי יש לייחס לתובע אשם תורם לקרות התאונה בשיעור של 30%, מכיוון שהוא היה מודע למפגע והיה עליו להבחין בו ולהיזהר מפניו.

התובע יפוצה בסך של 161,000 שקלים בגין נזקיו

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי התובע זכאי לפיצויים בגין נזק לא ממוני, פגיעה בכושר ההשתכרות, הפסדי שכר, עזרת הזולת והוצאות ניידות מוגברות. לאחר ניכוי אשם תורם ותגמולי המוסד לביטוח לאומי, חויבה עיריית ירושלים לפצות את התובע בסך 161,000 שקלים, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 23% מסכום הפיצויים.

ת"א 19439-03-11