שוטר ירה על רעול פנים, האם פיצויים מהמדינה בגין נזקי גוף?

דרגו את המאמר

האם המדינה תשלם פיצויים בגין ירי מתוך הגנה עצמית ברעול פנים?

בית המשפט העליון קבע כי המדינה לא תשלם פיצויים לרעול פנים אשר נורה על ידי שוטר במזרח ירושלים. בהחלטתו, הפך בית המשפט העליון את פסק הדין אשר ניתן לטובת רעול הפנים בבית המשפט המחוזי. מדובר בערעור אשר הגישה המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי קבע כי המדינה נושאת באחריות של 50% לנזקיו של יוסף אבו ג'ומעה, שנורה בעוד פניו רעולים והוא מניף גרזן כלפי שוטר.

האירוע אירע בשנת 1992 כאשר תצפיתן משמר הגבול זיהה בשכונה במזרח ירושלים שלושה רעולי פנים. התצפיתן קרא בקשר לתגבורת ושני שוטרים הגיעו למקום. השוטרים התקרבו אל רעולי הפנים ובעת שהיו במרחק של כשני מטרים מהם, הניף אחד הערבים גרזן לעבר השוטרים. השוטר, אשר חש סכנה לחייו, צעק לרעול הפנים "עצור משטרה!" וירה כדור אחד באקדחו האישי לבטנו.

      קראו עוד בתחום:

• רשלנות שוטרים בטיפול בתלונה בדבר העדרות צעירה
• האם שוטר משמר הגבול אשר נהרג מפליטת כדור בביתו הוא חלל צה"ל?
• פיצויים בגין תאונת דרכים במהלך מרדף משטרתי, האמנם?
• שוטר תפס צד בסכסוך שכנים על מנת לגבות עדות, האם הוצאת דיבה?

בעקבות האירוע הוגש כתב אישום פלילי כנגד השוטר ויוחסה לו עבירה בכוונה מחמירה. השוטר כפר באשמה וזוכה בדין. שש שנים לאחר מכן, הגיש אבו ג'ומעה תביעה נזיקית כנגד מדינת ישראל לבית משפט השלום בקריות. בתביעתו, טען אבו ג'ומעה כי המדינה חייבת לו פיצויים בגין הנזקים אשר נגרמו לו בעקבות רשלנותו של השוטר.

וויכוח משפטי על נטל הראיה

בית המשפט בחן את הראיות אשר הוצגו בפניו וקבע כי עדותו של התובע איננה אמינה בעליל. התובע הציג גרסאות סותרות רבות לדבר מעשיו ביום האירוע, ולא ניתן היה להסתמך על דבריו. באחת הגרסאות אף טען התובע כי הוא לא ידע מה פגע בו עד שחש בכאב שורף בגבו.

עם זאת, התובע לא הציג כל גרסה אמינה לעובדה שאחז גרזן והיה רעול פנים. אי לכך, תביעתו של התובע נדחתה. אבו ג'ומעה לא אמר נואש והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר התקבל בחלקו.

• תביעה נזיקית נגד משטרת ישראל
• פיצויים בעקבות אלימות שוטר
• משטרת ישראל תשלם פיצויים בעקבות נזקים לרכב לאחר החלקה על כתם שמן

בערעור זה נקבע כי למרות חוסר מהימנותה של גרסת המערער, אין בכך די בכדי להביא לדחיית תביעתו באופן מלא. השופטים קבעו כי היות והירי הוכח על ידי הצדדים, מוטל נטל ההוכחה לכתפיהם של השוטר והמדינה להוכיח שמדובר בהגנה עצמית. בית המשפט סבר כי המשיבים לא הרימו נטל זה.

עם זאת, השופטים ציינו כי מהלכיו של המערער, היותו רעול פנים, והגרזן בידו, מקימים עילה של אשם תורם כנגדו. אי לכך, נפסק שהמדינה תשלם פיצויים למערער בשיעור של 50% בלבד.

בית המשפט העליון הופך את ההחלטה

המדינה הגישה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. בפסק דינו של בית המשפט העליון, נהפכה כאמור ההחלטה. השופטים ציינו כי אבו ג'ומעה לא היה עובר אורח תמים, כפי שניסה להציג עצמו בפני בית משפט קמא. מדובר באדם אשר נפגע בחורשה חשוכה בהיותו רעול פנים האוחז גרזן. כמו כן, אבו ג'ומעה לא השכיל להציג גרסה אחת סבירה למעשיו באותו הלילה בחורשה.

מבחינת נטל הראיה, השופטת חיות קבעה כי אכן פקודת הנזיקין מטילה נטל זה על כתפיו של הנתבע כאשר הנזק נגרם מדבר מסוכן. עם זאת, במקרה דנן מדובר באקדח שנשלף בעקבות נסיבות חיצוניות אשר היו לכשעצמן מסוכנות. נפסק כי השוטר עשה שימוש באקדח באופן סביר ועל כן לא מדובר ברשלנות המזכה את הנפגע בפיצויים.