לוחמים חרדים יקבלו פיצויים מהצבא לאחר זיכוי מהכאת שוטר פלשתינאי

דרגו את המאמר

פיצויים לחיילים אשר זוכו מהכאת שוטר פלשתינאי

בית הדין הצבאי לערעורים בקריה קבע כי צה"ל ישלם פיצויים בסך כ-24,000 שקלים לשני לוחמים בגדוד החרדי, "נצח יהודה", אשר זוכו מכתב אישום שהוגש כנגדם בגין תקיפת שוטר פלשתינאי (לפני כארבע שנים, בשנת 2008). מדובר בפסק דין אשר ביטל למעשה את פסק דינו של בית הדין המחוזי ביפו, אשר דחה את תביעתם של הלוחמים לפיצויים. התביעה המקורית לפיצויים הוגשה על ידי הלוחמים לאחר שהם זוכו מכתב האישום שהוגש כנגדם באופן מוחלט.

      קראו עוד בתחום:

• האם ישולמו פיצויים לנאשם שזוכה בדין פלילי על ידי המתלונן?
• תושב יצהר יזכה לפיצויים מהמשטרה בעקבות מעצר שווא והליך פלילי שהסתיים בזיכוי
• תלונה נגד שוטר בגין תקיפה הייתה תלונת שווא - פיצויים לשוטר

שני הלוחמים, אשר בעת מתן פסק הדין כבר השתחררו מצה"ל, הגישו תביעת פיצויים כנגד הצבא. לטענתם, בעקבות חקירת מצ"ח שנפתחה כנגדם לאחר חשדות בדבר הכאת השוטר הפלשתינאי, הם ריצו כמעט כחודשיים מאסר בפועל והועמדו לדין. הלוחמים הדגישו כי כתב האישום כלל סעיף חמור ביותר של תקיפה בנסיבות מחמירות, וזאת למרות שהם היו חפים מפשע. כמו כן, הם הואשמו גם בהתנהגות שאינה הולמת לאחר שנטען כי הם תקפו והכו את השוטר הפלשתינאי בעת משמרת במחסום בבקעה.

בתחילה, הלוחמים עלו למשפט משמעתי במסגרת הגדודית וכתוצאה מכך נשלחו למאסר. בעוד הם נמצאים במאסר, הוחלט במצ"ח לפתוח בחקירה מעמיקה של האירוע. מצ"ח העבירה את ההליך למישור הפלילי והגישה כנגד הלוחמים כתב אישום חמור. כתב האישום הפלילי התבסס על הודאתם של החיילים בפני מפקדם במסגרת הדין המשמעתי. בתביעת הפיצויים, הלוחמים טענו כי הודאות אלה הוצאו מהם תחת איומים ולחץ מצד מפקדיהם.

עריכת מסדר זיהוי הייתה מונעת הליך סרק

יתרה מכך, במהלך המשפט הפלילי אשר נערך כנגד התובעים, השוטר הפלשתינאי העיד "בוודאות ובנחרצות" כי הלוחמים הנאשמים לא היו אלה אשר הכו אותו. חרף עדותו הברורה של הפלשתינאי, התביעה הצבאית לא ראתה לנכון לחזור בה מכתב האישום. לבסוף, הפרקליט הצבאי הראשי הורה על ביטול האישום וסגירת התיק. הלוחמים טענו כי הם זכאים לפיצויים וזאת בשל "הפגיעה הקשה שנגרמה להם, לשמם הטוב ולחירותם".

התביעה הצבאית טענה כי אין מקום להעניק פיצויים ללוחמים, חרף זיכויים, וזאת למרות הנזק הרב אשר נגרם להם. בכתב ההגנה נטען כי האינטרס הציבורי הינו להגיש כתבי אישום כאשר קיימים חשדות מוצקים כנגד מאן דהו, ואם כל זיכוי יסתיים בפיצויים הדבר עלול להביא להחלשת ידי התביעה. נטען כי ההסתמכות על הגילויים אשר התבררו במהלך החקירה וההליך המשפטי, בתור עילה לתביעת נזיקין, הייתה בגדר חוכמה לאחר מעשה.

כפי שצוין לעיל, בית הדין הצבאי המחוזי ביפו דחה את התביעה, אך בית הדין לערעורים בקריה קיבל אותה. השופטים קבעו כי למרות שהתביעה הצבאית החזיקה ביד ראיות די מוצקות, נפלו בטיפול בתיק מספר ליקויים אשר היה בהחלט ניתן להימנע מהם. לדוגמא, הודגש כי ההליך המשמעתי אשר ביסס את כתב התביעה נערך ללא סמכות. כמו כן, השוטר המתלונן לא עמד בפני מסדר זיהוי ולא ייחס את המעשים המתוארים לחיילים התובעים.

השופטים ציינו כי התנהלותן של הרשויות במקרה דנן לא הייתה משביעת רצון וזאת בלשון המעטה. לדוגמא, הודגש כי סביר להניח שעריכת מסדר זיהוי, אשר לא היה מטיל על התביעה ומצ"ח נטל כה כבד, היה יכול לאיין את הצורך בהגשת כתב האישום וניהול הליך סרק (כבר בשלב מוקדם הרבה יותר). כמו כן, השופטים הצביעו גם על פערים משמעותיים בין העדויות השונות לבין הדו"חות הרפואיים אשר הוצגו על ידי השוטר הפלשתינאי.