תביעה נגד ``החתול והכלב`` בגין אפליה בסלקציה

דרגו את המאמר

סלקציה בחתול והכלב, האם פיצויים?

תביעות בגין סלקציה בכניסה למקומות בילוי בתל אביב הפכה בשנים האחרונות לעילה נפוצה לתביעות פיצויים. פעמים רבות טוענים בליינים כי לא הוכנסו למועדון מסוים בגין אפליה על רקע עדתי או נסיבות אחרות. במקרים בהם עולה בידם של הבליינים להוכיח את טענותיהם, יכולים הם לדרוש תשלום פיצויים בסך עשרות אלפי שקלים.

עם זאת, בית המשפט איננו מחויב תמיד לקבל תביעות אלו. במקרה אשר הונח לפתחו של בית משפט השלום בעיר, נדחתה תביעתם של שני בליינים אשר ביקשו להיכנס למועדון הריקודים המצליח – החתול והכלב.

התובעים טענו כי הגיעו לכניסת המועדון, שמחים וטובי לבב, בערך בשעה 22:30 בלילה. לטענתם, נאמר להם כי המקום טרם נפתח. התובעים פנו על עקבותיהם וחזרו למועדון בסביבות חצות הליל. בשלב זה, לטענת התובעים, מנע הסלקטור את כניסתם למקום ואף סירב להסביר להם את עילת שלילת הכניסה.

      קראו עוד בתחום:

• לא עברו סלקציה במועדון - יפוצו בעשרות אלפי שקלים

• הצעת חוק נגד סלקציה עברה בקריאה טרומית - פה אחד
• תביעה נגד מועדון ירושלמי בגין אי הכנסת בליינים עם כיפה

בכתב התביעה נטען כי בעוד הסלקטור מסרב לפרט מדוע הוא אינו מכניס את התובעים, בליינים אחרים נכנסים בקלות למועדון. התובעים לא אמרו נואש וביקשו לדעת מדוע הם אינם מוכנסים. לטענתם, הסלקטור טען כי מדובר במסיבה פרטית ועל כן הוא מכניס רק מוזמנים. בעקבות הדברים, הוגשה על ידי הבליינים תביעה כנגד המועדון מכוח חוק איסור הפליה בכניסה למקומות ציבוריים.

בעל המועדון טוען - התובעים היו שיכורים

בעל מועדון טען כי התובעים לא הוכנסו למקום ביום המדובר משום שהסלקטור סבר שהם בגילופין (עובדה אשר הוכחשה על ידי התובעים מכל וכל). לדבריו, העילה למניעת הכניסה לא הייתה התקיימות של אירוע פרטי במועדון. בעל המועדון טען כי יש לדחות את התביעה מחמת העדר עילה.

בית המשפט קבע כי יש לדחות את התביעה. השופט יונה אטדגי קבע בפסק דינו כי גם כאשר קיים חוק ספציפי אשר אמור להקל על נטל ההוכחה המונח על כתפיו של התובע, עדיין היה על התובעים להציג עילה לתביעתם. לאמור, היה עליהם להוכיח שהופלו הם בכניסה למועדון מחמת השתייכותם לקבוצה מסוימת או בשל התקיימות אחד מהתנאים המנויים בחוק.

בפסק הדין נסקרו הגישות אשר קיימות בפסיקה בדבר הוכחת עילות האפליה המוכרות לפי החוק. נקבע כי אין זה מספיק שבליין מוכיח שכניסתו למקום בילוי מסוים נמנעה, עליו להציג בפני בית המשפט את העילה למניעת כניסתו למקום זה.

השופט ציין כי במידה והמחוקק היה רוצה להגן על כל בליין בבואו להיכנס למקום בילוי, לא היו מצוינות העילות השונות בחוק. עם זאת, השאלה האם העילות בחוק מהוות רשימה סגורה או לאו הושארה על ידי השופט בצריך עיון.
בית המשפט דחה כאמור את התביעה על הסף אך חייב את התובעים בהוצאות משפט מינימאליות על סך 1,000 שקלים בלבד.