האם פיצויים בעקבות רשלנות לכאורה בחקירה משטרתית?
| דרגו את המאמר |
|
דחיית תביעה בגין רשלנות בחקירה משטרתית
בית המשפט העליון דחה ערעורים של שלושה נאשמים לשעבר אשר תבעו מהמדינה פיצויים בגין "מעצרי שווא". התביעה המקורית הוגשה על ידי השלושה לאחר שאלו נעצרו בחשד לרצח חלפן כספים. התובעים טענו כי המדינה התרשלה באופן ניהול חקירת הרצח.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בקובעו כי יש לבחון הפרה (או אי-הפרה) של חובת הזהירות הקונקרטית המונחת על כתפיה של רשות ציבורית על פי מבחן הציפיות ולא בהתאם למבחן התוצאה. דהיינו, במידה ומוכח (כפי שהוכח לדידו של בית המשפט במקרה דנן) כי הגורמים הרלבנטיים פעלו בתור גורמי אכיפת חוק סבירים, בהתאם לנסיבות המקרה, אין להטיל עליהם רשלנות אף אם זוכו הנאשמים בתיק מביצוע העבירות שיוחסו להם.
הפרשה נשוא התובענה עסקה בהשתלשלותה של חקירה משטרית מסועפת אשר הביאה למעצרם של שלושת התובעים בחשד לרצח ולקשר לרצח של המנוח. המשטרה נשענה למעשה על גרסתו של אחד המעורבים, אשר קשרה למעשה אותו ואת חבריו לרצח.
לאחר הרשעתו של מעורב זה, ובעוד ההליכים הפליליים כנגד עמיתיו עומדים ותלויים, פתחה המשטרה בחקירה של אדם נוסף. המשטרה התקשתה ליישב את החקירה החדשה עם ממצאי החקירה הראשונה. בסופו של היום, הממצאים החדשים הביאו – לאחר בדיקת DNA – לזיכויים של שלושת החשודים הראשונים (לרבות החשוד אשר הורשע).
בית המשפט: פעולות גורמי האכיפה היו סבירות
בית המשפט קבע כי פעולותיה של המדינה במקרה זה היו סבירות, הן החקירות, הן אופן ביצוען, והן הגשת כתבי האישום. כמו כן, נקבע כי מדובר בפרשה מורכבת ומסועפת אשר נפתרה בסופו של היום רק באמצעות בדיקת DNA. התובעים טענו, מנגד, כי חובת הזהירות המושגית כלפיהם הופרה ומדובר ברשלנות לגבי מושאי הליכים פליליים על כל שלביהם.
סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין הם הסעיפים הנוגעים לעוולת הרשלנות. על פי הפקודה, על מנת להוכיח רשלנות יש להוכיח ראשית את קיומה של חובת זהירות מושגית בין המזיק לניזוק. לאחר מכן, על הניזוק להוכיח את הפרתה של חובת הזהירות המושגית באופן קונקרטי (חובת הזהירות הקונקרטית) ואת הקשר של הפרה זו לנזק שנגרם לו.
קראו עוד בתחום זה:
- פיצויים בעקבות טעות ברישום משטרתי אשר גרמה למעצר שווא
- פיצויים למפגיני שיח ג'ארח בעקבות מעצרי שווא
- האם פיצויים לעובד זר בגין כליאת שווא?
- מצג שווא לגבי סיכויי תביעה, רשלנות של עורך דין
חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) השווה לעניין זה את מעמדה של המדינה למעמדו של כל גוף אחר בסוגיות נזיקיות. החוק קובע, בכפוף לחריגים כמובן, כי המדינה איננה אחראית בנזיקין לגבי מעשים אשר התבצעו על ידה בתחום הרשאה חוקית. הרציונאל הוא כי כאשר המדינה מבצעת את עבודתה, גם אם נגרם לפלוני נזק, אין היא חייבת בפיצויים.
על מנת לגבש רשלנות כנגד המדינה יש להוכיח כי מדובר בהפרה של חובת הזהירות הקונקרטית, בנסיבות המקרה, ובהתאם לאמצעי הזהירות אשר היה מצופה מהמדינה לנהוג בעניין המדובר. הבדיקה איננה נעשית על פי מבחן התוצאה ובדיעבד, ויש לבחון זאת בהתאם לזמן אמת.
בית המשפט קבע, במקרה דנן, כי אכן חלה חובת זהירות קונקרטית בין רשויות האכיפה לבין העצורים. עם זאת, היות ומדובר בפרשת רצח מורכבת ומסועפת, אשר היו מעורבים בה מספר גורמים שונים, וחקירתה ידע מורדות ועליות, אין כל רשלנות בתפניות שונות "בעלילה" במרוצת הדברים.
דהיינו, נסיבות העניין לא העידו על רשלנות מצדם של גורמי האכיפה וניכר כי הם פעלו באופן המצופה מגורמי אכיפה ופרקליטות במקרה זה. נקבע כי הקונספציה אשר שבתה את החוקרים והפרקליטות, לכך שהמערערים אשמים בביצוע העבירות המיוחסות להם, לא הייתה בלתי סבירה לשעתה.
