אחריות על כלב תוקף גם באופן זמני, האמנם?

דרגו את המאמר

כלב אשר נמצא בבעלות אישה במשך מספר חודשים תקף - מי אחראי?

סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע כי אדם אשר מחזיק בכלב, או בעליו של כלב, חייב לפצות נפגע בגין תקיפה של החיה. במקרים אלו, אין כל משמעות לרשלנות מצידו של הבעלים או האחראי על הכלב. במילים אחרות, פקודת הנזיקין מטילה על בעל כלב אחריות מלאה ומוחלטת לשלוט בחיה ולמנוע ממנה לתקוף ללא סיבה.

האחראי לכלב יכול להיות פטור מתשלום פיצויים לנפגע באחד מן השלושה – הנפגע התגרה בכלב, הנפגע תקף את בעלי הכלב (או מי מבני משפחתו), או הניזוק הסיג גבולות במקרקעין. למעשה, הרציונאל מאחורי סעיף 41 לפקודה בעניין כלבים הינו כי בעלי כלבים, והמחזיקים בכלבים כדרך קבע, חייבים לנקוט באמצעי הזהירות הדרושים על מנת למנוע תקיפות מצערות.

      קראו עוד על תקיפות כלבים:

• פיצויים בעקבות טריפה של חתול רחוב על ידי כלב
• פיצויים לעוברת אורח אשר נפגעה מכלב ללא מחסום או רצועה

• תקיפה של כלב שמירה, האם פיצויים?

• פיצויים לבעלי כלב שננשך

במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, טען גבר כי הכלב אשר נמצא בבעלותה של אשתו לשעבר הסתובב חופשי במרפסת המשותפת ותקף אותו. האישה טענה, להגנתה, כי הכלב איננו שייך לה אלא הוא בבעלותה של חברתו של בנה המנוח.

לדבריה, מעולם היא לא הסכימה ליטול על עצמה את הטיפול בכלב, לא כל שכן לשכנו בביתה. הגבר טען כי גם אם הכלב היה בבעלות הבן, הרי ששהה בביתה של אשתו לשעבר תקופה ארוכה בת מספר חודשים. אי לכך, היה עליה לדאוג כי הכלב לא יעשה כל נזק.

מיהו המחזיק בכלב?

השאלה העולה הינה אפוא מתי יש לראות אדם כמחזיק בכלב? תשובה לשאלה זו נגזרת בבית המשפט ממידת הקרבה, הפיקוח והשייכות של הבעלים והכלב. המבחן באמצעותו מתחקה בית המשפט אחר הקשר בין אדם לבין כלב, כאשר הנתבע איננו בעליו של החיה, הוא מבחן מידתי.

מבחן זה כולל בדיקה של הטיפול בכלב (מי מאכיל אותו או מוציא אותו לעשות צרכיו), מי מעניק לו קורת גג, מי מסייע בטיפולים רפואיים לכלב וכדומה. על ידי בחינת גורמים אלו, ניתן להתחקות אחר זהות בעליו של הכלב או האחראי עליו.

למעשה, לא מדובר במבחן התלוי בהכרח בפרק זמן מסוים. אינטנסיביות הקשר שבין הכלב לבין האדם היא הקובעת את האחריות ביניהם. למשל, ייתכן מצב שכלב ישהה זמן קצר בלבד אצל אדם, אך במידת אינטנסיביות גבוהה הכוללת מזון, מקום מגורים וכו'. מאידך, יתכן כי אדם יטפל בכלב לאורך תקופה ארוכה אך ללא אינטנסיביות דוגמת האכלתו בלבד מחוץ לביתו (כשאז לא תהיה בהכרח כוונה להחזיק בו דרך קבע).

במלים אחרות, מדובר במבחן משולב, המאזן בין אופן הטיפול בכלב בפועל ובין אובייקטיביות הקו שממנו ביהמ"ש מצפה ממחזיק כלב לדאוג לביטחון הציבור מפניו.

במקרה דנן, הוכח בבית המשפט כי הנתבעת הייתה האחראית הישירה על הכלב. הכלב היה ברשותה במשך מספר חודשים. היא העידה כי הכלב ישן בביתה והיא דואגת לו לטיפולים רפואיים ואוכל.

אכן, הכלב היה במקור של בנה המנוח, אך בשל חששה מפורצים וגנבים, הומלץ לה לטפל בכלב. כמו כן, השופטים קבעו כי גם אם היו הם מקבלים את טענות התובעת לכך שהכלב לא היה בבעלותה. בעלה לשעבר הותקף במרפסת הבית אשר נמצאת תחת באחריותה הבלעדית. במקרה זה, קיימת חובת זהירות כלפי באי הבית, ועל המחזיק בנכס לדאוג כי לא יאונה להם כל רע.