הגנה עצמית כטענה משפטית במסגרת תביעה בגין תקיפה לפי פקודת הנזיקין
דרגו את המאמר |
|
סעיף 24(1) לפקודת הנזיקין קובע הגנה מיוחדת של התגוננות. על פי סעיף זה, ישנם מקרים בהם המזיק לא יחויב בתשלום פיצויים לניזוק וזאת כאשר הנזק נגרם במהלך התגוננות מפני שימוש בכוח מצד התובע. נתבע בנזיקין אשר מעוניין להציג הגנה כגון דא צריך להוכיח שלושה תנאים מצטברים (מלבד ההתגוננות מפני השימוש בכוח):
- התובע ביקש להשתמש כנגד הנתבע בכוח שלא כדין.
- הנתבע הגן על עצמו כנגד השימוש בכוח וההתגוננות הייתה במידה סבירה.
- היחס בין הנזק אשר נגרם לתובע, לבין הנזק אשר הנתבע רצה למנוע, לא היה בלתי סביר.
בע"א 342/72 (אסעד שהלא נ' חנני בן שבת), בית המשפט העליון קבע כי הזכות להגנה עצמית במסגרת פקודת הנזיקין קמה לאדם כאשר האחרון חש שהוא עומד בפני איום ממשי של שימוש בכוח, ואשר ייתכן כי השימוש בכוח הנ"ל יוגדר כתקיפה. כמו כן, במקרים כגון דא, הנתבע צריך להוכיח שהוא "פחד" משימוש בכוח שלא כדין כנגדו.
הלכה פסוקה היא כי כאשר אדם ניצב בפני סיטואציה כזו, אין זה הגיוני לצפות ממנו להמתין להתממשות האיום ורק אז "להשיב מנה כנגד מנה". עם זאת, במידה והנתבע אכן תקף את התובע, עליו להוכיח בפני בית המשפט כי בנסיבות המקרה, ובאותו הזמן, הוא אכן עמד (או לכל הפחות האמין כי עמד) בפני סכנה ממשית ומיידית של פגיעה גופנית רצינית. בחינתה של השאלה הנ"ל נעשית בבית המשפט על בסיס "מבחן האדם הרגיל".
אין חובה לסגת
יודגש עוד כי חובתו של אדם לסגת מפני תקיפה איננה חובה מוחלטת. לא אחת, הוכרו בפסיקה נסיבות מסוימות אשר היה בהן כדי להצדיק עמידה בפני תקיפה והדיפתה אגב שימוש בכוח. עם זאת, בתי המשפט קבעו פעם אחר פעם כי פעולה כזו צריכה להתיישב עם נסיבות העניין וכי מידת הכוח אשר תופעל במסגרת ההתגוננות צריכה להיות מידתית וסבירה.
קראו עוד בתחום:
- פיצויים בגין תקיפה לאחר הרשעת התוקף בפלילים
- תלונה נגד שוטר בגין תקיפה הייתה תלונת שווא - פיצויים לשוטר
- הותקף במהלך הפגנה בעיר ערבית, האם פיצויים מהמשטרה?
- פגיעה בעקבות העבודה בדרך לאירוע פרטי - עובד הנמצא בכוננות 24 שעות ביממה
- פיצויים בגין תקיפה לאחר סכסוך שכנים
- נזקי גוף כתוצאה מאיומים ותקיפה, האם פיצויים?
הלכה פסוקה היא כי מצופה מאדם אשר מותקף על ידי אחר לפעול בדרכים של נסיגה ועזיבת המקום על פני תקיפה חזרה. עם זאת, עצם הישארות בזירה ותקיפת האחר אינן בהכרח מונעות בשלב מאוחר יותר הצגת טענת ההתגוננות. למעשה, כעת הנסיבות "תשחקנה" תפקיד. לדוגמא, אדם מותקף במקום בו הוא מנהל עסק. ברור אפוא כי האחרון לא ימהר להימלט מעסקו, וסביר להניח שהוא יבקש להישאר במקום (ואולי אף לנסות ולהניס את התוקף).
פסק הדין בעניין בן שבת
בפסק הדין אשר ניתן בעניין בן-שבת אשר הוזכר לעיל, נקבע כי כאשר תוקף מאיים על אדם בעזרת כלי משחית, ואף מרים את החפץ המסוכן בתנועות מאיימות, מדובר באיום ממשי אשר מצדיק תקיפתו של האדם ונקיטה בפעילות אשר מטרתה נטרול הכלי המשחית. באותו מקרה, בית המשפט עסק בקבלן בנייה אשר בעת האירוע ביצע עבודות בתחנת כוח של חברת חשמל במסגרת עיסוקו.
לפתע, הקבלן העיר לאחד העובדים במקום וזה הרים לעברו פטיש בצורה מאיימת. אי לכך, הקבלן תפס את ידו של העובד, סובב אותה על מנת לקחת את הפטיש, וכתוצאה מהאירוע העובד נפל. העובד הגיש כנגד הקבלן תביעת פיצויים. הקבלן הציג טענת הגנה. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה וקבע כי היה די בכך שהקבלן יתרחק מהמקום ולא יתקוף את העובד. עם זאת, בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של הקבלן. בפסק הדין הנ"ל, בית המשפט העליון עמד על יסודותיה של ההגנה העצמית ועל מידת הנחיצות הסבירה. כמו כן, נקבע כי מבחינת היחס בין הנזק אשר הקבלן ביקש למנוע, לבין הנזק אשר נגרם לעובד, הדברים היו בגדר הסביר.