פיצויים מהעירייה בעקבות תאונה בשטח פרטי, האמנם?
| דרגו את המאמר |
|
תביעה כנגד עירייה בעקבות נפילה בשטח פרטי
ת"א 3149-09-07
פעמים רבות, מונחות לפתחן של הערכאות המשפטיות תביעות בגין תאונות ברחוב אשר מוגשות כנגד העירייה וגורמים נוספים. האם העירייה אחראית לפצות אדם אשר נגרמו לו נזקי גוף בעת שנפל ברחוב אך בשטח פרטי? כיצד תיבחן רשלנותה לכאורה של העירייה במקרה כגון דא? סוגיה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית המשפט השלום בטבריה.
קראו עוד בתחום:
- תביעה נגד עירייה בעקבות תאונה ברחוב שלא היו לה עדים זולת הנפגע
- פיצויים בעקבות נפילה של קשישה ברחוב בהרצליה
- תביעה נגד עיריית חולון בעקבות נפילה ברחוב בגין מכסה ביוב פתוח
- סתירות בגרסת תובע הביא לדחיית תביעה כנגד העירייה
- פיצויים מעיריית אשדוד בגין נפילה בשוק בעיר
- תביעה לאחר נפילה ברחוב בהוד השרון - בית המשפט דחה התביעה
התובע נפגע כאשר הוא נפל מחומה בגובה 2 מטרים אשר נמצאת מאחורי בית משותף בטבריה. לטענתו, ביום האירוע הוא ביקש לקצר את דרכו לבית ועל כן הוא עלה על כביש עפר הצמוד לחומה מצד ימין. התובע טען כי מדובר בכביש אשר התחיל מגובה אפס ובשלב מסוים הייתה בו פסולת שמנעה אפשרות להמשיך ולצעוד בו. לטענתו, בשל הפסולת וניסיונו לעבור אותה הוא איבד את שווי המשקל ונפל.
הנתבעות, העירייה והחברה אשר הקימה את הקיר התומך ממנו נפל התובע, טענו כי בכתב התביעה לא הוזכר עניין הפסולת וניתן לראות בכך ראיה לכך שהתובע לא נפל בגין הפסולת אלא בשל רצונו ללכת החומה על מנת לקצר את הדרך לביתו. בית המשפט דחה טענה זו. בפסק הדין נקבע כי העובדה שפירוט אשר ניתן במסגרת חקירתו הנגדית של התובע בבית המשפט לא היה מעמיק באשר לנסיבות המקרה, לא סתרה את האמור בכתב התביעה.
הודגש כי לפי תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כתב תביעה צריך לכלול את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התביעה". יתרה מכך, השופטת ציינה כי הנתבעות לא הכחישו את דבר הנפילה אלא את הסיבות אשר גרמו לה. דהיינו, "גם אם התובע לא נפל כפי שתיאר, אלא משום שהלך על החומה בניסיון לקצר את הדרך הביתה, אם הנתבעות היו דואגות, כל אחת בתחום אחריותה, לקיום אמצעי זהירות ראויים כגון גידור החומה, התאונה לא הייתה מתרחשת". בנוגע לרצונו של התובע לקצר את דרכו, נקבע כי ככל שניתן להציג טענה כגון דא, הרי שעסקינן באשם תורם ולא בחבות עיקרית.
אחריות העירייה בפיקוח על בעל מקרקעין פרטי
כעת, הצדדים היו חלוקים בנוגע לשאלת האחריות. דהיינו, האם הפיצויים לתובע ישולמו מהעירייה או מהחברה אשר בנתה את הקיר התומך ממנו נפל התובע. בית המשפט בחן את התנהלותן של הנתבעות וקבע כי יש להטיל עליהן את החבות לפצות את התובע בשיעורים שווים. בנוגע לעירייה, נקבע כי האחרונה לא עשתה די על מנת למנוע את הנזק ולא דאגה לגידור הקיר, הסרת המכשולים במגרש הצמוד לו, חסימת הפריצות בו או הצבת שלטי אזהרה.
העירייה ניסתה לטעון כי מדובר בשטח פרטי אשר איננו נמצא תחת בעלותה. בית המשפט דחה גם טענה זו. בפסק הדין הודגש כי היות והעירייה הינה בעלת הסמכות והכוח להורות גם לפרט כיצד עליו לנהוג בשטחו הפרטי, קל וחומר כאשר נשקפת סכנה לציבור, הרי שרשלנותה לפעול בנושא עמדה לה לרועץ במקרה דנן.
"העירייה אינה יכולה לבקש מקלט מאחורי טענה כי עסיקנן בשטח פרטי אשר היא לא הייתה אחראית עליו", נכתב בפסק הדין, "היה זה מחובתה להורות לבעל השטח לנקות את כל הפסולת הקיימת במגרש, קל וחומר כאשר הייתה מהפסולת סכנה לנוחות ובריאות הציבור".
