דחיית תביעה נגד חברת סיגריות מחמת התיישנות
| דרגו את המאמר |
|
דחיית תביעה נגד חברת סיגריות בגין התיישנות
במאי 2003 הגיש אדם, הסובל ממחלת ריאות חסימתית, תביעת נזיקין לבית המשפט המחוזי, כנגד חב’ דובק בע"מ. התובע טען כי חברת הסיגריות הינה האחראית בנזיקין למחלת הריאות הקשה בה לקה. לדבריו, רשלנותה של דובק הייתה בפרסומים שהפיצה לקידום מכירות סיגריות אשר עודדו את התמכרותו לעישון.
התובע הוסיף שהמחלה גרמה לו לנכות תפקודית, לקיצור תוחלת חיים, לנזקים כלכליים ולסבל רב, שעליהם החברה צריכה לפצותו. החברה טענה לעומת זאת כי יש לסלק התביעה על הסף מחמת התיישנות ושיהוי.
השאלה העיקרית שנידונה בפסק הדין הייתה - האם במועד הגשת התביעה לבית המשפט, עילת התובענה התיישנה. בדיקה זו נעשתה בהנחה שהמבחן לצורך כך הוא מועד גיבושה של עילת התביעה, שממנה ואילך מתחיל מרוץ ההתיישנות.
בית המשפט בחן את שתי מערכות הדינים החלות על ההתיישנות על פי סעיפים 5, 6 ו-8 לחוק ההתיישנות מצד אחד, ועל פי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מצד שני. כמו כן, השופטים עמדו גם על היחס שבין שתי מערכות דינים אלו.
הלכה פסוקה היא שיש לבחון את מועד תחילת ההתיישנות בעוולת נזיקין מן היום בו ארע הנזק. עם זאת, במקרים בהם לא נתגלה הנזק ביום בו ארע – מחל מרוץ ההתיישנות ביום גילויו, בגבול עליון של עשר שנים מיום התרחשותו.
קראו גם:
- תביעה בגין נזקי גוף בעקבות החלקה על הליכון בחדר כושר
- תביעה ייצוגית נגד פאב תל אביבי בגין עישון
- תביעה בגין נזקי גוף לאחר נפילת צינור מבניין
- האם מצלמת אבטחה מהווה פגיעה בפרטיות?
כמו כן, לעניין תחילת מרוץ ההתיישנות, הלכה פסוקה היא שדי בחשיפתו של נזק פיסי ממשי, שאדם סביר היה מגיש תביעה בגינו, גם אם מלוא הנזק טרם התגבש. אשר לרכיב הקשר הסיבתי - בתי המשפט קבעו בעבר כי על מועד גילויו לצורך תחילת ההתיישנות חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות. המבחן לצורך כך הוא – מתי ניתן היה לגלות את הקשר הסיבתי באמצעות פעולה סבירה של אדם סביר הנוקט אמצעים סבירים לגילוי סיבת הנזק.
במקרים בהם תובע טוען כי ההתיישנות נעשתה שלא מדעת, עליו מוטל נטל ההוכחה לשכנע את השופטים בצדקת דבריו. לאמור, התובע היה אמור להוכיח שנזקי העישון שנגרמו לו התגלו לו רק בשנת 2002, בעקבות בדיקה שנערכה לו באותה שנה.
התובע ידע על בעיות בריאותיו כבר משנות ה-60
לאחר סקירת הראיות שצורפו לכתב התביעה קבע בית המשפט קמא כדלקמן: בשנת 1984 נבדק התובע במכון להיגיינה פיזיולוגית למניעה ולשיקום מחלות לב. בדו"ח תוצאות הבדיקה נרשם כבר אז שהתובע סובל מצפצופים מפוזרים מעל שתי הריאות ונשימה ספסטית.
כמו כן, בתחתית המסמך נכתבה המלצה על הפסקת עישון שהינו הגורם המכריע להיווצרות מחלות לב וסרטן. בהמשך השתלשלות הדברים, התובע אושפז בבית חולים וולפסון בשל שבר ברגל בין התאריכים בשנת 1996. במכתב השחרור מבית החולים נכתב "Heavy Smoker - COPD", ובהמשך נאמר – "ברקע עישון כבד".
- נפילה בעקבות דחיפה בתור למתקן בלונה פארק
- אם תרצו דורשת הגשת תביעה אזרחית נגד משתתפי המשט
- פיצויים בעקבות מאסר שווא, האמנם?
- נפילה באתר הסחנה, האם פיצויים מרשות הטבע והגנים?
כמו כן, נרשם: "ריאות אקס מוארך עם צפצופים אקספירטורים". עוד צויין במכתב "דופלר לורידי בגפה: וריד פמורלי שטחי משמאל + וריד פפליטאלי מורחבת ללא זרימה עם טרומבוס".
המומחה הרפואי מטעם התובע טען כי בשנת 1996 הועלה חשד לתסחיף ריאתי אך לא ניתן היה להוכיח זאת במיפוי ריאות. עם זאת, התובע טען בעצמו כי הוריו העירו לו שהעישון איננו בריא ומדובר בהרגל שהפריע לו במשך שנים לנשימה וליצירת ליחה. התובע העיד בבית המשפט כי כבר בתחילת שנות ה-60 הוא החל לסבול מקוצר נשימה וקיבל תרופות להרגעת הסימפטומים של שיעול וליחה.
נזקי עישון הם בידיעת הכלל
מכל הראיות הללו, הסיק בית המשפט המחוזי כי לתובע הייתה מודעות לנזק שנגרם לו מהעישון עוד לפני שנת 1996. משכך, בפסק הדין נקבע כי הנזק נתגלה לתובע עוד לפני 22.5.96 – שהוא המועד הקובע לעניין ההתיישנות במקרה זה.
בית המשפט הוסיף, כי נזקי העישון מצויים בידיעת הכלל, ואינם בגדר סוד שיש לגלותו. "מצבור הנתונים בעניינו של התובע, כפי שנחשפו במהלך השנים, די היה בהם כדי להוות גילוי הנזק, הפותח את מרוץ ההתיישנות", נכתב בפסק הדין.
