תשלום עבור שירותי עורך דין גם כאשר הם ניתנים שלא על ידי עורך דין?

דרגו את המאמר

תשלום עבור שירותי עורך דין גם כאשר הם ניתנים שלא על ידי עורך דין

ישנן חברות שונות המסייעות במימוש זכויות חוקיות של פרטים אל מול גופים מוסדיים שונים. הצדדים מתקשרים בחוזה מתן שירותים מסוג זה, אך לעיתים אחד מהצדדים מפר את החוזה. לחלופין, עולה טענה כי מדובר בהתקשרות שאינה חוקית היות ומדובר בפעולות המסורות לטיפולם הבלעדי של עורכי דין.

כך היה במקרה זה בו התובעת, המרכז למימוש זכויות רפואיות, התקשרה עם הנתבע בחוזה. לפי החוזה, התובעת התחייבה להעניק לנתבע שירותים, אשר עבורם ישלם האחרון סכומים שונים על פי תנאי החוזה. לטענת התובעת, בעקבות שירותיה קיבל הנתבע הטבות שונות אך בניגוד לחוזה, הלה נמנע מהתשלום המגיע לתובעת ועל כך התביעה.

טענות הצדדים

התובעת טענה כי מעולם לא שולם לה הסכום המגיע לה על פי החוזה, פרט למקדמה ששולמה במעמד ההתקשרות. לאחר ניסיונות שונים לגבות את החוב האמור, לטענתה, כלו כל הקיצים והיא נאלצה להגיש תביעה זו לבית המשפט (כאשר סכום החוב צמוד ומשעורך ליום הגשתה).

מנגד, הנתבע הכחיש תביעות אלו. לטענתו, מדובר היה בחוזה פסול שכן תוכנו ומטרתו אינם חוקיים. אי לכך, לטענת הנתבע, החוזה בטל. לדידו, החוזה מנוגד לסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1981 לפיו רק עורך דין רשאי לייצג אדם בעת פנייתו לפני בית משפט, בית דין וגופים בעלי סמכות שיפוטית. לחלופין, עריכת מסמכים בעלי אופי משפטי בשביל אדם אחר או ייצוג אדם אחר במשא ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך כזה מסורה לטיפולו הבלעדי של מי שהינו עורך דין.

לטענתו, לאורך תקופת ההתקשרות בחוזה העביר מסמכים שונים לתובעת ללא כל תוצאה. לאחר בקשתו להפסיק את שירותי התובעת, נעשו מאמצים רבים לשכנעו לאפשר לתובעת להמשיך בטיפול תביעותיו. אולם, לשיטת הנתבע, פרט למילוי טופס התביעה על ידי התובעת שאר התהליך התנהל באופן עצמאי על ידי הנתבע. הנתבע טען כי התובעת לא עמדה בהתחייבותה בהתאם לחוזה ופעלה בחוסר מקצועיות ועל כן עליה להשיב את הסכום ששולם בעת ההתקשרות.

המסגרת החוקית

סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין אוסר על מי שאינו עורך דין לבצע פעולה למימוש זכויות חוקיות עבור אחר כעיסוק בתמורה או ללא תמורה. סעיף 98 לחוק קובע כי בית המשפט לא יזדקק לתביעת שכר בעד שירות שנתן מי שאינו עורך דין, כאשר מדובר בשירות ייחודי לעורכי דין. תכלית החוק, למרות הפגיעה בחופש העיסוק היא להגן על אנשים מפני קבלת שירותים שונים על ידי חסרי כישורים למתן אותם שירותים. תכלית זו הינה ראויה לדעת בית המשפט.

דיון והחלטה

לאור העדויות השונות, בית המשפט קבע כי הנתבע הוא שיזם את ההתקשרות בין הצדדים. בעקבות התקשרות זו נשלח הנתבע למספר מומחים ובדיקות שונות על מנת להעריך מצבו. עם זאת, הנתבעת היא שהפרה את הוראות סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, על ידי עריכה והגשה של מסמכים בשם התובע כנגד המוסד לביטוח לאומי, שהינו בעל סמכות שיפוטית. גם הסעיף בחוזה הקובע את אופן התשלום לתובעת- שכר המשולם מתוך אחוזים מהקצבה המתקבלת, הינו סעיף הקובע אופן תשלום שכר כפי שמשולם בדרך כלל לעורכי דין.

בית המשפט קבע כי גם אם פעולות התובעת נעשו בניגוד לחוק, ולכן מדובר בחוזה פסול, הרי שאין מקום להשאיר את התובעת ללא תשלום שכר ראוי, מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. בהתאם להיקף העבודה שהושקעה מצד התובעת ובשל העדויות השונות. בית המשפט פסק לזכות התובעת סכום בסך של 7,200 ₪. בנוסף, בית המשפט חייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לתובעת.

לסיכום, בית המשפט הכיר בעובדה כי במקרה זה פעולת התובעת הייתה בניגוד לחוק לשכת עורכי הדין וכללי האתיקה השונים. אולם, לאור העובדה כי הנתבע אכן הצליח בתביעתו מול המוסד לביטוח לאומי ונקבע כי הוא זכאי לתגמולים שונים, וזאת בעזרת התובעת, הרי שאין הצדקה מוסרית להותירה ללא גמול על עבודתה.