עבודות תשתית גרמו למפגע - תביעה בגין תאונה ברחוב ביהוד

דרגו את המאמר

תביעה נגד עיריית יהוד בגין מדרכה משובשת

מדי שנה, מונחות לפתחן של הערכאות המשפטיות תביעות רבות בגין נזקי גוף שנגרמו לאדם בשל תאונה ברחוב כתוצאה ממפגע כגון מדרכה משובשת. חשוב לדעת כי עירייה מחויבת כלפי תושביה והבאים בתחומה בחובת זהירות מושגית. אי לכך, הפרה של חובת הזהירות הנ"ל באופן קונקרטי יכולה להקים לנפגע זכות לפיצויים.

      קראו עוד בתחום:

• תביעה נגד עירייה בעקבות תאונה ברחוב שלא היו לה עדים זולת הנפגע
• פיצויים מעיריית אשדוד בגין נפילה בשוק בעיר
• האם עירייה תישא בעלות מוסד סיעודי עבור אדם שנפגע בתאונה ברחוב?

מדרכות משובשות הינן תופעה נפוצה וידועה בישראל. ואכן, פעמים רבות, אזרחים מועדים ונופלים ברחוב בעקבותיהן. במקרים כגון דא, פתוחה בפני הנפגע הדרך לתבוע פיצויים מהעירייה. פיצויים אלה נפסקים על בסיס המסגרת המשפטית (מהות הנזק ומהות הרשלנות), נכות רפואית (בהתאם לקביעות מומחים) והשפעתה של הנפילה על המצב הגופני והנפשי. דהיינו, אין די בהוכחת הנפילה גרידא. על מנת לזכות בפיצויים, יש להוכיח גם נזק. להלן דוגמא למקרה אשר זהו עניינו. מדובר בתביעה שהוגשה כנגד עיריית יהוד-מונוסון על ידי תושבת העיר, אישה בשנות ה-60 לחייה.

נפילה בגין עבודות תשתית ברחוב

התובעת טענה כי נגרמו לו נזקי גוף בגין תאונה ברחוב. לדבריה, היא נתקלה במדרכה משובשת וכתוצאה מכך היא נפלה ונחבלה. העירייה הגישה במסגרת ההליך הודעת צד שלישי כנגד חברה אשר ביצעה באזור התאונה עבודות תשתית ופיתוח עבור הרשות המקומית.

התובעת טענה כי ביום האירוע היא יצאה מסופרמרקט ביהוד וביקשה להתקרב לקצה המדרכה על מנת שבעלה, אשר הגיע עם רכבו, יאסוף אותה. לטענתה, בקצה המדרכה היו אריחים שבורים ולא מסודרים שגרמו לה לנפילתה. העירייה הגישה לבית המשפט, במקביל לכתב ההגנה, גם תצהיר של הממונה על הביטוחים מטעמה.

מדוע בית המשפט קיבל את התביעה?

מבחינת התקשרותה של העירייה עם חברת השיפוצים, מדובר היה בהסכם שנחתם בין השתיים במרץ 2008. על פי יומני העירייה, ביום התאונה, בוצעו במקום המדובר עבודות תשתית שונות על ידי הצד השלישי. כמו כן, העירייה לא הכחישה את קיומו של המפגע וטענה כי מדובר היה בתולדה של עבודות תשתית שבוצעו במקום על ידי צד שלישי. בית המשפט בחן את נסיבות המקרה וקבע כי דין התביעה כנגד העירייה להתקבל. השופט קיבל את החלטתו בעקבות השיקולים הבאים:
 

1. המדרכה המשובשת אשר גרמה לנפילתה של התובעת הייתה מפגע של ממש, גדול ומשמעותי.
2. המפגע לא גודר כראוי והדבר גרם בסופו של היום לתאונה המצטערת.
3. העירייה לא מילאה את חובתה, לא וידאה כי המפגע נחסם וכי התושבים מוגנים מפניו. למשל, העירייה לא בדקה "מה מצב הגדר".

עם זאת, בית המשפט פסק לחובתה של התובעת אשם תורם בשיעור 20%. נקבע כי אמנם התובעת נפגעה מחמת רשלנותה של העירייה, אך היה עליה לשים לב למפגע שהיה כאמור - משמעותי וגדול. בית המשפט ציין כי הלכה פסוקה היא שהולכי רגל אינם צריכים לתקוע מבטם בקרקע בעת הליכה ברחוב. עם זאת, אין זה אומר כי כל תאונה בשטח ציבורי תביא בהכרח לפסיקת פיצויים ללא גזירת אשם תורם.