תאונת אופנוע ים ותביעת פיצויים - האם הסתכנות מרצון?
| דרגו את המאמר |
|
תאונת אופנוע ים - תביעת פיצויים
תא (טב') 156-05-10
צעירה אשר נפגעה בתאונת שיט הגישה תביעת פיצויים כנגד המשיט וחברת הביטוח אשר ביטחה את הכלי במועד האירוע. בכתב התביעה, הצעירה טענה כי היא רכבה על אופנוע ים מאחורי הנתבע, ובשלב מסוים היא נפלה מהכלי ונחבלה מסילון המים שיצר האופנוע. כתוצאה מהאירוע, נגרמו לתובעת נזקי גוף שונים והיא אושפזה בבית חולים במשך שבעה ימים עד לשחרורה. הנתבע וחברת הביטוח הכחישו את אחריותו של המשיט לתאונה. לטענתם, מדובר היה בהסתכנות מרצון מצד התובעת אשר הסכימה להשתתף בספורט המדובר חרף "סיכוניו הטבעיים".
קראו עוד בתחום:
בית המשפט קבע כי היות והנתבע היה המשיט של אופנוע הים, הוא היה חייב כלפי התובעת בחובת הזהירות המושגית. בנוגע לחובת הזהירות הקונקרטית (דהיינו, הפרתה של חובת הזהירות המושגית במקרה הקונקרטי המדובר), נקבע כי הנתבע היה יכול לצפות את האירוע ברמה הנורמטיבית.
התובעת טענה כי אמנם הנתבע החל את הנסיעה באופנוע הים באופן הדרגתי, אך לאחר זמן קצר הוא "החל להשתולל ולבצע פעלולים כגון סיבובים וקפיצות". לטענתה, היא ביקשה מהנתבע לעצור ו/או להאט אך הוא, ללא כל אזהרה, הגביר את המהירות וגרם לקפיצתו של האופנוע באוויר. לדבריה, כתוצאה מהפעלולים הנ"ל, נגרמה התאונה. התובעת תיארה את סילון המים כ"קשה כמו בטון". היא הוסיפה כי לאחר הנפילה היא הבחינה שהיא במים כאשר מסביבה דם רב, אך הנתבע הצליח לעצור רק לאחר עשרות מטרים בשל מהירות נסיעתו. משם, טענה התובעת, היא פונתה לבית החולים. בנוגע לנפילתה, התובעת טענה כי בשל הנסיעה הפרועה, גם "גבר חזק לא היה מצליח לשמור על שיווי משקל ואחיזה".
ביצוע פעלולים - הסיבה לתאונה
הנתבע הכחיש את ביצוע הפעלולים מכל וכל. עם זאת, הוא הסכים כי עשה בים סיבובים שמאלה וימינה. כמו כן, הנתבע הודה כי מדובר היה בשעות ערב בכנרת, וכי היו גלים רבים באגם. באשר להאצה בנסיעה, הנתבע הודה כי הוא האיץ את נסיעתו, אך טען כי השיוט היה מבוקר וזהיר. לדבריו, התובעת לא החליקה בגלל אופן הנסיעה, אלא בגין "מריחת קרם שיזוף חלקלק על גופה לפני העלייה על אופנוע הים".
בית המשפט בחן את העדויות אשר הוצגו בפניו וקבע כי יש לקבל את גרסת התובעת לאופן התרחשות האירועים. נקבע כי עדותה של התובעת, אשר עמדה לבדה מול עדותו של הנתבע, הייתה מהימנה, עקבית, קוהרנטית וכנה. כמו כן, הודגש כי הנתבע אישר למעשה את הפרטים המהותיים שנמסרו על ידי התובעת באשר לאופן נהיגתו על אופנוע הים. "אני מאמצת את גרסת התובעת כי האופנוע לא רק התרומם מעט, אלא התרומם באוויר באופן שגרם לתובעת ליפול על סילון המים מאחוריו", כתבה השופטת בפסק הדין.
השופטת קבעה כי התובעת לא "החליקה" מהאופנוע (כטענת הנתבע) אלא עפה ממנו בשל מהירות הנסיעה. "אם התובעת קפצה, איבדה אחיזתה בנתבע, ועפה מהאופנוע, הדבר מלמד על גובה המהירות, ועוצמת הקפיצה בה קפץ האופנוע על הגל", קבעה השופטת. השופטת הוסיפה כי התאונה המצערת התרחשה שלא בגין נסיעה רגילה אלא בשל נסיעה "יהירה ופרועה אשר לא לקחה בחשבון את הרוח המערבית החזקה והגלים בשעות הערב בכנרת".
הסתכנות מרצון, האמנם?
כפי שצוין לעיל, הנתבע העלה גם טענה בדבר הסתכנות מרצון. דהיינו, הוא טען כי הצעירה ידעה שעלייה על אופנוע ים עלולה להיות מסוכנת והיא לא הייתה יכולה לגלגל את האחריות בדבר סיכון זה, לאחר שהתממש, לפתחו. הוא הדגיש כי לא הייתה זו הפעם הראשונה של התובעת על כלי שיט זה. נתבע בנזיקין אשר טוען להסתכנות רצון צריך לעמוד בשלושה תנאים מצטברים:
1. להוכיח שהתובע ידע אודות הסיכון והיה יכול להעריך את אופיו המסוכן.
2. להוכיח שהתובע נחשף לסיכון זה.
3. להוכיח כי התובע היה מעוניין לחשוף עצמו לסיכון.
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי הנתבע לא עמד בתנאים הללו ועל כן נדחתה טענת הגנתו בדבר "הסתכנות מרצון". הנתבע ניסה לטעון כי התובעת לא הפליגה בפעם הראשונה בחייה על אופנוע ים והיא ידעה היטב את הסכנות הכרוכות בכך. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא הוכח שהתובעת ידעה והסכימה לתוצאות המשפטיות אשר היו כרוכות בעליה על אופנוע הים, קל וחומר בנהיגה פרועה כפי שהתנהלה ביום האירוע.
