שיעור רכיבה, האם פיצויים בגין נזקי גוף?
| דרגו את המאמר |
|
דחיית תביעה לפיצויים בגין נפילה מסוס במהלך שיעור רכיבה
התובעת, ילידת 1975, פנתה בשנת 2006 לחוות סוסים על מנת לקבל הדרכה ולימוד רכיבה על סוסים. הנתבעת, מנהלת בית הספר, העסיקה במועדים הרלבנטיים מדריך רכיבה אשר העביר לתובעת את שיעורי הרכיבה. על פי הנטען, במהלך שיעור הרכיבה השני, בשעה שהתובעת רכבה על סוסה בחצר החווה והמדריך עומד לידה, החלה הסוסה להשתולל ללא סיבה והפילה את התובעת מעליה.
קראו עוד בתחום:
- האם סוס משתולל אשר פגע במתנדב בחווה גרם לתאונת עבודה?
- עיריית ירושלים תפצה בגין נזקי גוף שנגרמו באצטדיון טדי
- פיצויים בעקבות מאסר שווא, האמנם?
בעקבות כך נחבטה התובעת בקרקע בעוצמה ונחבלה בידה. חוות דעת רפואית אשר הוצגה מטעמה של התובעת גרסה כי האחרונה נפגעה במרפק ימין וכתוצאה מכך סבלה מפריקה של המרפק ונאלצה לעבור טיפול שחזור על ידי סד גבס למשך חודש ימים.
על פי המומחה, התובעת סובלת מנכות צמיתה בידה בשיעור של 10%. אי לכך, הוגשה תביעה כנגד חברת הביטוח ובעלת החווה לתשלום פיצויים.
האם ניתן היה לצפות את השתוללות הסוסה?
בכתב ההגנה כפרו הנתבעות בחבותן לפיצוי התובעת בגין נזקיה מהתאונה. הנתבעות טענו כי לא מוטלת עליהן חבות כלשהי ולא ניתן היה לצפות את נסיבות התרחשות התאונה. בעניין נכותה של תובעת, סמכו על חוות דעת מטעמן לפיה, נותרה לאחרונה נכות צמיתה בשיעור של 3% בלבד.
במקרה דנן, הסוגיה אשר נדרשה להכרעה הייתה האם יכול היה המדריך, כאדם סביר, לצפות את האפשרות כי עם שחרור אחיזתו בחבל, עלולה הסוסה, להתחיל בדהירה. אם כן, האם צריך היה המדריך, לצפות (כעניין נורמטיבי), את השינוי שחל בהתנהגות הסוסה.
על שאלה זו, אין להשיב תשובה מופשטת. התשובה מותנית בעובדות. חובת הזהירות הקונקרטית, איננה קיימת בחללו של עולם, אלא מיוחדת למזיק ספציפי, ניזוק ספציפי, נזק ספציפי והתנהגות ספציפית.
במילים אחרות - האם הסיכון שבענייננו הוא סיכון רגיל וטבעי לפעילות הרכיבה על סוס והאם יש לראותו כחלק מהווית שיעור הרכיבה? או שמא התובעת הועמדה בסיכון בלתי סביר לנפילה, עובר לשחרור האחיזה בחבל היות והייתה היא חסרת ניסיון ברכיבה.
התובעת איננה מומחית לסוסים ולא הוכחה "היסטוריה" בעייתית של הסוסה
בית המשפט קבע כי יש לדחות את טענותיה של התובעת שכן היא לא ביססה את דבריה על מושגים אמפיריים וחוות דעת מומחים בנושא. לדוגמא, התובעת טענה כי ניתן היה לצפות את השתוללות הסוסה במקרה נשוא התובענה, אך טענה זו נסמכה על פי ידיעתה האישית.
עם זאת, כאשר מדובר בדעה המבוססת על עדות של בעל דין, בית המשפט נוטה לנקוט באמצעי זהירות. כמו כן, התובעת לא הייתה בעלת ניסיון ברכיבה על סוסים, ואין היא יכולה להעיד על הסיבות הגורמות לבעל החיים לאבד את שלוותו.
התובעת לא סמכה את טענותיה על מומחה לסוסים, או מומחה ללימודי רכיבה. למעשה, עדותה הייתה רצופה בחוסר ביטחון וחוסר עקביות. חוות הסוסים והמדריך טענו לעומת זאת כי הסוסה הייתה סוסה רגועה המאומנת לשיעורי רכיבה. זאת ועוד, התובעת קיבלה הסברים מפורטים והדרכה בטרם החלו השיעורים, היא חבשה קסדה לראשה ובמקום היה ציוד רפואי לעזרה ראשונה כנדרש.
