קצבת אובדן כושר עבודה מביטוח פרטי אינה שוללת קצבת נכות כללי מביטוח לאומי
| דרגו את המאמר |
|
קצבת אובדן כושר עבודה מביטוח פרטי איננה שוללת זכאות לקצבת נכות כללית
קצבת נכות כללית הינה קצבה אשר משולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי. הזכאים לקצבה זו הינם מבוטחים הסובלים מאובדן כושר השתכרות בשיעור של 50% לפחות. במקרים בהם העובד מקבל מהמעסיק דמי מחלה, הוא איננו זכאי לקצבת נכות כללית. האם קצבה בגין אובדן כושר עבודה המשולמת לעובד מחברת ביטוח פרטית, כאשר לא משולמים לו דמי מחלה, הינה כ"דמי מחלה" השוללים קצבת נכות? להלן סוגיה אשר זהו עניינה.
אדם לקה באוטם שריר הלב ונאלץ להפסיק את עבודתו. היות והוא עבד בחברה שהוא היה גם אחד מבעליה, פיטוריו נכנסו לתוקף באופן רשמי רק כתשעה חודשים לאחר התקף הלב. מהרגע בו הוא פוטר, הוא החל לקבל קצבת נכות כללית מהביטוח הלאומי. המבוטח טען כי הוא היה זכאי לקצבה זו גם עובר לפיטורים, וזאת משום שהוא לא קיבל מהמעסיק דמי מחלה כלל. המוסד לביטוח לאומי דחה את טענותיו בשל העובדה כי המבוטח קיבל קצבת אובדן כושר עבודה שהייתה כ"דמי מחלה". הסוגיה הונחה לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה.
עובדות המקרה
כפי שצוין לעיל, התובע במקרה דנן היה בעליה של חברה אשר הוא הועסק בה גם כשכיר. בתחילת שנת 2008, בעקבות אוטם שריר הלב בו הוא לקה, התובע הפסיק להגיע לעבודה. תשעה חודשים לאחר מכן הופסקו יחסי העבודה בין התובע לבין החברה וניתן לאחרון מכתב פיטורים. במהלך חצי השנה האחרונה של התקופה שבין הפסקת העבודה בפועל, לבין הפסקת העבודה באופן רשמי, התובע קיבל מחברת הביטוח "הפניקס" קצבת אובדן כושר עבודה (מכוח פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה). דמי מחלה, עם זאת, לא שולמו לו.
קראו עוד בתחום:
- תאונות עבודה או נכות כללית מה עדיף?
- גמלת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי לא תתקבל בגין העדר תושבות - OCD
- ניכוי רעיוני של תגמולי מל"ל בעקבות תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה
- האם ניתן לשנות תגמולים מביטוח לאומי לתגמולים לפי חוק הנכים?
עם תום יחסי העבודה, התובע החל לקבל מהמוסד לביטוח הלאומי קצבת נכות. לטענתו, הוא היה זכאי לקבל קצבת נכות זו גם בטרם סיום יחסי העבודה, וזאת למרות קצבת אובדן כושר העבודה אשר שולמה לו על ידי חברת הביטוח. התובע טען כי הוא היה זכאי לקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי וזאת מכוח סעיף 196(ב) לחוק הביטוח הלאומי.
סעיף זה קובע כי הזכאות לקצבת נכות קמה למבוטח בתום 90 ימים מ"התאריך הקובע". הביטוח הלאומי ניסה להיבנות מחלקו השני של הסעיף אשר קובע כי כאשר משולמים למבוטח דמי מחלה (ממעסיק או מקופת גמל כמשמעתה בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי), קצבת הנכות תשולם בתום התקופה שבעדה שולמו דמי המחלה.
עיקרון ההרמוניה החקיקתית
התובע טען כי "התאריך הקובע" לפי החוק הינו התאריך אשר ממנו והלאה נמנע מהעובד לעבוד בגין הליקוי בו הוא לקה (וזאת למשך 90 ימים לפחות). לטענתו, הקצבה ששולמה מחברת הביטוח, במסגרת פוליסת ביטוח חיים, לא הייתה "דמי מחלה" כמשמעותם בחוק. דהיינו, נטען כי לא היה בקצבה זו כדי לאיין את זכותו של התובע לקצבת נכות לאחר 90 ימים ממועד הפסקת העבודה. התובע הדגיש כי המונח "דמי מחלה" הינו מונח אשר הוגדר באופן ברור בחוק דמי מחלה. לדבריו, התשלום מהפוליסה היה תגמול ביטוחי שלא נבע מחבות על פי דין.
המוסד לביטוח לאומי טען כי התובע לא היה זכאי לקצבת נכות בתקופה המדוברת, וזאת משום שהוא לא עמד בתנאיו של סעיף 196(ב) לחוק הביטוח הלאומי. נטען כי הקצבה מחברת הביטוח הייתה בגדר "דמי מחלה" ושלילת הקצבה בתקופה זו נעשתה כדין. ב"כ הביטוח הלאומי ביקש מבית הדין לעבודה להתייחס ל"מהות" התשלום ולא להגדרתו ה"יבשה". הודגש אפוא כי בתקופה המדוברת התובע לא קיבל דמי מחלה, וזאת למרות שיחסי העבודה טרם נותקו.
בית הדין לעבודה קיבל את טענות התובע. נקבע כי המונח "דמי מחלה" בסעיף 196(ב) לחוק הביטוח הלאומי לא היה יכול לקבל פרשנות אחרת זולת "דמי המחלה" הקבועים בחוק דמי מחלה. הלכה פסוקה היא כי אזכור מושג מסוים בדבר חקיקה, כאשר מושג זה הוסדר בדבר חקיקה אחר, מתייחס למשמעות הנובעת מהמושג בחוק שהסדיר אותו.
דהיינו, אם המושג "דמי מחלה" הוסדר באופן ברור בחוק דמי מחלה, אזי כאשר הוא מוזכר בחוק אחר, ההגדרה צריכה לנבוע מהחקיקה הראשית. בית הדין לעבודה ציין כי עסקינן בעקרונות של "הרמוניה חקיקתית". השופטים הדגישו כי "אין ספק שחוקים לא נועדו לסתור זה את זה". לסיכום, נקבע כי התובע היה זכאי לקצבת נכות כבר לאחר 90 ימים ממועד הפסקת עבודתו, ולא רק עם תום תשלום תגמולי הביטוח הפרטי.
