פיצויים עונשיים, אימתי?
| דרגו את המאמר |
|
האופי הלא תרופתי של הפיצויים העונשיים מהווה אתגר להבחנה המסורתית, החדה, בין המשפט האזרחי - המתמקד בפיצוי - לבין המשפט הפלילי - המתמקד בענישה. מקדמת דנא נתפס המשפט האזרחי כמבקש, בעיקרו, להסדיר יחסים בין פרטים, ובאספקלריה זו מסווגים הפיצויים העונשיים כאנומליה. ברוח זו, הובע לא אחת החשש, כי הכרה בסמכות לפסוק פיצויים עונשיים מחדירה לדין האזרחי פונקציה השמורה לדין הפלילי, תוך "התפשרות" על כללי הראיות, נטלי ההוכחה וסדרי הדין הנוהגים בהליכים מן הסוג האחרון. יתרה מכך, נטען כי פסיקת הפיצויים העונשיים מעמידה את המזיק בסיכון של "סנקציה כפולה", מקום בו הם באים בנוסף לענישה פלילית.
ואף נאמר, כי הפיצויים העונשיים מהווים "מתת-שמיים" לניזוק, שכן הם באים להוסיף על הפיצוי התרופתי שניתן לו בגין נזקיו. ובהמשך לקו טיעון זה ניתן לגרוס, כי גם אם מוצדק לקנוס את המזיק, עדיין אין עולה מכך שראוי כי הניזוק - ולא המדינה - ישלשל לכיסו את הסכום.
מטרת הטלת פיצויים עונשיים:
עם זאת, הוא מציין בהמשך הדברים גם את החשיבות שיש בפסיקת פיצויים עונשיים במקרים המתאימים:
אלא שאל מול כל אלה עומדים נימוקים בעלי-משקל לטובת הכרה בסמכות לפסוק פיצויים עונשיים, וזאת באותם מקרים אשר בהם התנהגות המזיק היא חמורה במיוחד או שיש עמה פגיעה קשה בזכויות חוקתיות. במישור העיוני נטען, כי ההבחנה בין המשפט האזרחי לבין המשפט הפלילי אינה כה חדה, וכי שני ענפים אלה שולחים "זרועות" זה לזה ונוגסים זה בזה, ואף ניתן להבחין ב"שטח מפורז" של "משפט אזרחי-עונשי". במישור המעשי, הודגש הערך המוסף הטמון בפסיקת הפיצויים העונשיים, בעיקר באפקט ההרתעה והחינוך כנגד מעשים הראויים לגינוי, ובחיזוק ההגנה לזכויות הראויות לכך.
באותו מקרה לא הוכרעה השאלה האם ניתן לפסוק פיצויים עונשיים והשופט ריבלין ציין כי ’אף אם נתונה לבתי המשפט בשיטתנו סמכות לפסוק פיצויים עונשיים - ואין אנו נדרשים להכריע בסוגיה זו היום - הרי שלא נתקיים, במקרה זה, טעם מספיק להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, שלא לפסוק לטובת המערערים פיצויים עונשיים.
מתי יוטלו פיצויים עונשיים?
לאחר פסק הדין בעניין אטינגר, ציין כב’ השופט א’ רובינשטיין בעניין אחר כי פיצויים עונשיים יפסקו במקרים שבהם התנהגות המזיק הייתה מקוממת ומסלידה במיוחד, ובפרט במקרים כאלה שיש עמם מעין כוונה.
כב’ השופט ס’ ג’ובראן ציין אף הוא כי פסיקת פיצויים עונשיים תיעשה מקום שבו מדובר בהתנהגות מגונה ומקוממת. בפסק דין אחר נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב’ השופט מ’ גל) כי כאשר מדובר בפעולה מקוממת במיוחד והמזיק גיבש יסוד נפשי בדרגה גבוהה של זדון, כוונה או אדישות, מוצדקת פסיקת פיצוי שמטרתו ריסון מוגבר של המזיק.
